בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבעת' היהודית

תגובות

הרמטכ"ל השעה את סא"ל שלום אייזנר משום שזה סיכן את הסמלים, אשר רוב הישראלים עדיין מאמצים: דודו, אליפלט וגיבורים תמימים אחרים. תגובתו המהירה של בני גנץ לא היתה כניעה ל"תקשורת השמאלנית", אלא עוד הצהרה במערכה מעוותת ששיאה היה באינתיפאדה הראשונה: אנחנו תמיד יפי הבלורית והתואר, הפורצים אל העיר הנצורה, ומשמרים, חרף הדימוי הכוזב לגמרי, אמונה בליברליזם ישראלי.

מי שמזלזל בכזב, ראוי שיתבונן בימין הקיצוני כדי לשער את המערכה הבאה. אצל הימין הזה, חפותו של אייזנר עומדת מעל לכל ספק, דווקא משום שחבט בפרצופו של מפגין פרו-פלסטיני. כי במרכז הפוביה של הימין הקיצוני - טכניקה לגיוס תומכים, לא מחלה - עומדת התשוקה למחוק את הגורם הפלסטיני מכל משוואה. מבחינתם, אין כלל גבולות לכוח שמותר לעשות בו שימוש. תמיד יש חמאסניקים-נאצים ושמאלנים-נאצים וגינטר גראס-נאצי וחומסקי-נאצי, המוני נאצי-קומיקס.

בין ימי הזיכרון, עם דגלי לאום גדלים משנה לשנה, גועש מתח, המסתכם ברטוריקה, שלפיה "3% מהעם" קובעים את סדר היום. על פי הרטוריקה הגזענית הזאת, האזרחים הערבים - 20% מכלל אזרחי ישראל - אינם נחשבים כלל, כולם "חמאסניקים", בדרכם לפתרון הסופי אצל הפוגרומצ'יקים של "תג מחיר" ונציגיהם הפרלמנטריים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

מדי פעם אנחנו נוטים להתנחם בבכירי הליכוד - דן מרידור, בני בגין, מיכאל איתן, או מקימי "קדימה". כך מתערפלת אמת גרועה יותר: אלה, בני דור המייסדים של הליכוד, הספיקו להתחנך בתנועה הרוויזיוניסטית. ערכיהם כללו באמת ליברליזם. בעיקר חשוב לראות את ההבדל בינם לבין יריב לוין, דני דנון, כרמל שאמה-הכהן, ציפי חוטובלי, מיכאל בן ארי, וכל דור המחר של הימין האפל, מי שעולמם בנוי מהסתה, אלוהים וחיוך מסתורי. המסוכן שבהם הוא גדעון סער, עם חזותו היאפית ועולמו הצר כסמטה ימי-ביניימית.

אנשי הימין האפל משתמשים בביטוי "3% מהעם", ואומרים לנו יום יום, בטכניקה הידועה של חזרה על שקרים-עד-היותם-אמיתות, שמכיוון שמרצ היא מפלגה ליברלית קטנה, הנה המערכת המשפטית, אור הלר, הטלוויזיה, שלמה גזית, גל"צ (?!), שרי הליכוד, עמוס עוז, להקת בת שבע, ציפי לבני, הקולנוע הישראלי, ובעצם כל מדינת ישראל הקצת-יותר-ליברלית, הינם מיעוט קטן בן "3%", והרוב הוא העם הנרדף, רק משום שחבט בפרצוף של רוכב אופניים מדנמרק, או השתלט שוב על קרקע פרטית בניגוד לחוק הגמיש, או ערך פוגרום בקניון מלחה. היכן ביבי? כמו תמיד, נהנה מההפקר.

זוהי מוגלה של פצע אחר: השסע בין הפריפריה - מזרחית בעיקרה, דתית או מסורתית ברובה, רוסית בחלקה, מרוחקת - ובין מרכז ותיק, אשכנזי ברובו, בעל לכידות סמלית כלשהי, לא מעט זחיחות וזלזול בפריפריה, בעיקר בדתיים, ובעל פריווילגיות כלכליות. ההסתה הימנית מעניקה לפריפריה המפוררת "אחדות". הדימוי המופרך של האויב ("3% מהעם") מעניק לפריפריה "סולידריות יהודית". בתוך ההסתה הזאת, שופטי העליון, הומואים, מפקדי צבא, סטודנטיות, שחקנים, אנשי אקדמיה, תל אביבים, עיתונאים, אשכנזים, בקיצור "מצליחים", הופכים למיעוט שהשתלט על העם. מי שקרא את "מיין קאמפף" מכיר את הדברים הללו. אלה היסודות הפוליטיים של הבעת' היהודית.

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו