בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההורים שלנו היו בסדר

הורינו החלוצים לא נישלו ערבים אלא התיישבו על אדמות שקק"ל קנתה. הם גם היו בין הראשונים שהכירו בתוכנית החלוקה כאפשרות היחידה לקיומה של מדינה יהודית לצד מדינות ערב

3תגובות

רמי טילפן לאחר פרסום מאמרי "חטאי פסח" ("הארץ", 11.4) ואמר שאהב את מה שכתבתי, אבל... שוחחנו ארוכות על הורינו ועל התנועה הקיבוצית. נדמה לי שלטעמו, אני לא מספיק ציונית. גילה היתה פחות מעודנת. דברי הכעיסו אותה. אני יכולה להבין אותך, אמרה, אבל... גם השיחה עמה התארכה. אני ציונית מדי לטעמה.

למלה "אבל" יש נוכחות מרשימה בשאלות של אמונות, דעות ועמדות פוליטיות, בעניינים ברומו של עולם או בזוטות: "יש לכבד את פסיקת בג"ץ, אבל בג"ץ טעה הפעם", או: "קצין צה"ל לא צריך להכות, אבל גם הדני שחטף לא היה שה תמים".

ה"אבל" בשיחות עם רמי וגילה היה רחוק מציניות. איני מפרסמת את שמותיהם המלאים כי התפקיד הראשי בסיפור שמור להורינו שחוללו את תקומת העם במולדתו, למעשה החלוצי שחוללו בשנות ה-30 וה-40, לקשייהם וללבטיהם. תפקיד המשנה שלנו, שנכתב שנים רבות לאחר מכן, צנוע בהרבה. זהו תפקיד המתבונן השואל שאלות באשר לחומרים הקשים של חיינו: 48'-67'; חלוקת הארץ; התיישבות והתנחלות.

רמי אמר: "ההורים שלנו היו כל מה שכתבת עליהם ויותר. האמונה בציונות ובסוציאליזם היתה נשמת אפם ואכן, הם בנו בית ועיצבו מולדת והפכו את ביצות עמק חפר לגן פורח. אבל - ואת זה לא כתבת - באדמות ואדי חווארית (עמק חפר) ישבו ערבים לפני בואם. התעלמת מכך שהורינו היו שותפים לעוול שנעשה להם".

כתבתי על דבר אחר, עניתי, על הדה-לגיטימציה (גם בדיעבד) שעושים מנהיגים בימין לשמאל הציוני. הורינו לא גירשו ערבים מאדמתם. יהושע חנקין קנה מאדמותיהם בוואדי חווארית והקק"ל קנתה, והאדמות נמסרו לתנועות המיישבות. זאת לא היתה התיישבות של חאפרים של "תפוס ככל יכולתך". היו מוסדות שקיבלו החלטות היכן להתיישב, מתי ועל ידי מי. הם לא גזלו ולא השתלטו על אדמות ערבים. אם אתה טוען כי התנועה הציונית, הנהגתה ומוסדותיה וההתיישבות בארץ ישראל הן מקור העוול שנעשה לערביי הארץ, חלקם של הורינו עמן.

אך צריך להיות הוגנים: הם לא עלו לישראל כדי לנשל ערבים מאדמתם. ציונותם נבעה מלאומיותם, מיהדותם ומהיותם סוציאליסטים. הם שרו את שירו של אברהם שלונסקי, "אנו כולנו ידענו כי באנו / מארץ נושבת אל ארץ נידחת", הרבה לפני שייחסו לכותבו התעלמות מערביי הארץ. והם היו מהראשונים להכיר בתוכנית החלוקה כאפשרות המעשית היחידה לקיומה של מדינה יהודית, לצד מדינות ערב. היה זה, לרובם, המאבק הפוליטי הראשון שניהלו.

הם גם לא התכחשו לאסונם של שכניהם, אלה שנסו ואלה שסולקו לאחר הקרבות ב-48'. הם הכירו בכך שערביי הארץ לא נעלמו ממנה באורח פלא. היתה כאן מלחמה קשה ואלה היו תוצאותיה. אתה רוצה שננהל שיחה על הלגיטימיות של מלחמת העצמאות? להורינו לא היתה עילה לרגשי אשם. מי שלא חטא ומכיר באסונו של אחר, אינו צריך להכות על חטא.

"אבל היתה בדברים האלה גם הרבה צביעות", אמר רמי. "ההנהגה הפוליטית עודדה את מנוסת הערבים, או לא מנעה אותה, ואדמותיהם חולקו אחרי המלחמה".

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

היתה צביעות, הסכמתי. ודי אם נזכיר את התגובות ל"חירבת חיזעה" ו"השבוי" של ס. יזהר. היתה גם חלוקת אדמות, ביפו, בירושלים, בחיפה, איפה לא. אך השאלה העיקרית היתה ונותרה, האם הגבולות הזמניים שנקבעו ב-48' יהיו הבסיס לגבולות קבע של מדינת ישראל. הוויכוח הגדול על כך החל בשנות ה-70, כשההתיישבות בשטחים היתה בתנופה וישראל גלילי ויעקב חזן, ממנהיגי התנועה הקיבוצית, התחרו על לב המתנחלים. חזן ראה בגוש אמונים את "החלוצים הציונים האמיתיים", וגלילי טען כי "לא חרתנו על דגלנו הורדת יישובים". התנועה הקיבוצית התמוטטה כלכלית וערכית, בעוד הנהגתה - בחלקה לפחות - תמכה בהתיישבות בשטחים.

מלחמת ששת הימים העניקה הזדמנות למתנגדי חלוקת הארץ, מימין ומשמאל, להסתלק מההסכמה כי גבולות 48' יהיו הבסיס לגבולות הקבע של מדינת ישראל. אבל אם רעיון החלוקה לא יתגבש מחדש לתוכנית מדינית, ואם חלוקת הארץ לא תתבצע - יבוא יום אסון.

"צביעות העבר", אמר רמי, "התחלפה בהתעלמות מהסתלקות הפלסטינים משולחן המשא ומתן", והסכים שלא להסכים מי מהצדדים אחראי לאין-מו"מ ולאין-שלום. גילה היתה נחרצת ממנו: "אני כבר לא מאמינה בדבר", אמרה. "הגעתי ל'כמה שיותר רע, כך יותר טוב'". תקבלי מזה, אמרתי, עוד תקבלי מזה. הרבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו