בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להפסיק להתקרבן

למרות האיומים מסביב, וזיכרון זוועות השואה, עלינו לזכור שישראל היא סיפור של הצלחה ועוצמה, לא של מסכנות. בין השאר זה מחייב אותנו להיות נדיבים יותר לפלסטינים

11תגובות

שני יהודים נוסעים ברכבת. אחד קורא עיתון יהודי, השני קורא עיתון אנטישמי. שואל הראשון את השני: "אתה לא מתבייש לקרוא עיתון אנטישמי?" משיב לו הלז: "מה יש בעיתון יהודי? סיפורים על אנטישמיות, רדיפות, אפליה; ואילו בעיתון האנטישמי אני קורא שאנחנו חזקים, מוכשרים, שולטים בכלכלה, בתרבות, בעיתונות, בפוליטיקה העולמית. כמה טוב לקרוא חדשות כאלה".

יש יותר מקורטוב של אמת בבדיחה הוותיקה הזאת, לא רק לגבי היהודים בכלל אלא גם לגבי ישראל. בייחוד בימים שבהם ישראל מעלה את זיכרון קורבנות השואה וחללי מלחמותיה, ומתמודדת עם איומים ממשיים, כדאי לזכור אמת פשוטה: אנחנו חזקים, לא חלשים.

אנחנו חזקים לא רק מבחינה צבאית, אלא גם כלכלית ומדעית וספרותית. לא תמיד היינו כך: ישראל התחילה את דרכה כמדינה חלשה, ענייה, מסכנה, שבקושי שרדה בתש"ח את התקפת שכנותיה. אך כיום, בזכות ההון האנושי, אנו בין עשרים המדינות המשגשגות בעולם, עומדים בחזית המחקר וההיי-טק, ונהנים מאוניברסיטאות מעולות. עמוס עוז, א.ב. יהושע ודויד גרוסמן הם מן הסופרים הנודעים והנקראים בעולם, גם אם האקדמיה השוודית בפרובינציאליות שלה מעדיפה לעתים להעניק את חסדיה למחברים שוליים, ולא להתמודד עם הבעיות המוסריות הקשות שסופרינו מעלים ביושר ובכאב.

ישראל אכן מאוימת - אבל היא חזקה. בדרך כלל מי שמאוים אינו חזק, ומי שחזק אינו מאוים. אך אנו חיים בסתירה שבין היותנו המעצמה הצבאית החזקה באזור, לבין העובדה שכולנו מאוימים בצאתנו לרחובה של עיר. לא קל לחיות במתח הזה, אך הטרור נגד אזרחים הוא תוצאה מכך שלא ניתן לנצח את ישראל בשדה הקרב. שלא תהיינה אשליות: אם היינו חלשים היינו נכחדים מזמן; הואיל ואנו חזקים, לאויבינו נותרו רק השנאה והקנאה.

והפלא ופלא: מתברר שגם ב"מדד האושר העולמי" אנחנו במקום לא רע. כמובן שזהו מדד "סובייקטיבי". אך מה חשוב יותר: תחושתם האמיתית של בני אדם או ממוצעים סטטיסטיים שלעתים מבוססים על נתונים בעייתיים?

גם שנאת ישראל ההיסטורית נבעה לפעמים מכך שהיהודים נחשבו מוצלחים יותר, משכילים יותר, עשירים יותר. כאוכלוסייה עירונית ברובה, היתה רמת חייהם הממוצעת של היהודים בכל שנות גלותם גבוהה בדרך כלל מזו של האוכלוסייה הכללית שהיתה כפרית ברובה. מאז תחילת המאה ה-19, ואפשרויות המוביליות שבעקבות האמנציפציה, הישגי היהודים בחינוך, במדע, בכלכלה, בעיתונות וגם בפוליטיקה, היו מעל ומעבר לחלקם באוכלוסייה, והצלחות מדהימות אלה היו מהסיבות לעלייתה של שנאת ישראל חדשה וארסית דווקא במאה הליברלית הזאת.

וכיום, האוכלוסייה היהודית בארה"ב - וגם במדינות אחרות - נחשבת לבעלת ההכנסה הממוצעת הגבוהה ביותר בהשוואה לקבוצות אתניות או דתיות אחרות, ועוצמת הלובי היהודי באמריקה - גם אם מפריזים בה לעתים - מעידה על חוזקה של הקהילה הזאת.

כאמור, לא רק היהודי המסכן היה שנוא נפשם של האנטישמים, אלא גם היהודי המצליח, המשכיל, העשיר. היבט זה היה מרכזי אצל הנאצים עד כדי כך שבתעמולתם הציגו את היהודים כמאיימים להשתלט על החברה הגרמנית ותרבותה. המסקנה הציונית המתבקשת מכך היתה ברורה, למרות שרבים לא הפנימו אותה. הפרדוקס האכזרי הוא שמימוש הציונות לא שינה מהותית משוואה זו, אם כי הקמת המדינה העניקה לנו את היכולת להגן על עצמנו.

אך לא די בטפיחה על השכם. דווקא מעוצמתה הנוכחית של ישראל נובעות שתי מחויבויות מוסריות שאי אפשר לתבוע אותן מן החלש: כלפי פנים מתחייבת חלוקה צודקת ושוויונית יותר של העושר. המחאה החברתית של הקיץ האחרון נבעה לא מן המחסור אלא דווקא ממציאותו של עושר בחברה הישראלית ומהדרישה לחלוקתו הצודקת. המחאה הזאת לא תיעלם, וככל שהחברה הישראלית תשגשג יותר, היא גם תגבר.

כלפי חוץ מתחייבת נדיבות כלפי שכנינו הפלסטינים הנמצאים מרחק כה רב מאתנו בכל מדדי העושר וההצלחה. בלי להתעלם מהסכנות המאיימות על ישראל ומהאיבה העמוקה כלפי המפעל הציוני בנרטיב הפלסטיני, דווקא עוצמתנו מחייבת אותנו להיות נדיבים. קיימים מספיק מקדמי ביטחון להבטיח שנדיבות זו לא תעמיד בסכנה את ישראל.

בל נשכח שאנחנו, היהודים בכלל וישראל בפרט, למרות זוועות השואה, הננו סיפור של הצלחה, לא של מסכנות וקורבנות.

תומר אפלבאום


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו