טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לבחור תיאטרון: אריאל או לונדון

תיאטרון המופיע בהתנחלות צריך להביא בחשבון שישלם מחיר של נידוי. לכן אל לו ל"הבימה" להלין על הקריאות שלא לשתפו בפסטיבל שייקספיר בלונדון, משום שהופיע באריאל

תגובות

תיאטרון הבימה הוזמן להשתתף בפסטיבל היוקרתי Globe to Globe, שיתקיים בסוף החודש בלונדון ובו יציגו תיאטרונים מרחבי העולם את כל מחזותיו של שייקספיר. 37 אנשי במה בריטים נודעים (בהם השחקנית אמה תומפסון והמחזאי מייק לי) הפכו את היוקרה למבוכה כשקראו לגוף המארגן של הפסטיבל, תיאטרון הגלוב, שלא לארח את הבימה. הנימוק: התיאטרון הלאומי מופיע בהתנחלויות. בעקבות דבריהם התעורר ויכוח סוער בעיתונות הבריטית. המתנגדים לחרם, מבית ומחוץ, נופפו בטיעון הקבוע: ישראל אינה המדינה היחידה שנציגיה הוזמנו לפסטיבל המפירה זכויות אדם. לכן אין סיבה להיטפל דווקא אל הבימה. אך גם אם נתעלם מהילדותיות של הטיעון (האמירה "גם אחרים עושים את זה" אינה מצדיקה ביצוע עבירה), נגלה שהוא מושתת על דיס-אינפורמציה ודמגוגיה.

מבקרי הבימה בבריטניה אינם טוענים שהתיאטרון אינו ראוי להשתתף בפסטיבל בשל היותו ישראלי, ואף לא מפני שהוא מייצג מדינה שמדכאת זכויות אדם, אלא משום שהוא מופיע בהיכל התרבות באריאל. כלומר, לא המדינה שמייצג הבימה עומדת למשפט, אלא התיאטרון עצמו, בהיותו סייען של המשטר במימוש מדיניותו.

תיאטרון הבימה הוא שותף פעיל בדיכוי הפלסטינים, מפני שבהופיעו בהיכל התרבות באריאל, "כמו בכל מקום אחר בישראל" (אף על פי שאריאל אינה נמצאת בישראל, גם לא לפי חוקי המדינה עצמה), הוא למעשה לוקח חלק במאמץ הגדול שמשקיעה הממשלה בנורמליזציה של ההתנחלויות.

ניר כפרי

האם יש תיאטרון נוסף מבין ה-37 שהוזמנו לפסטיבל אשר בפעילותו שותף באופן כה ישיר להפרת זכויות האדם? האם להקת התיאטרון שעתידה לייצג בפסטיבל את סין, לדוגמה, מסייעת למשטר בדיכוי העם הטיבטי? קרוב לוודאי שהתשובה שלילית. לכן, לטעמם של המוחים, להקת התיאטרון הסינית אינה פסולה להופעה בפסטיבל.

הבימה אינו התיאטרון היחיד בישראל השותף להפרת זכויות אדם. כל התיאטרונים הרפרטואריים מופיעים בהתנחלויות. להגנתן מנופפות הנהלות התיאטרונים בטיעון המחץ: כסף. ההנהלות טוענות שהממשלה כופה עליהן להופיע בהתנחלויות באמצעות שוט התקציב. למעשה, התמיכה של משרד התרבות מהווה לא יותר מ-30% מתקציב התיאטרונים. אפשר גם לשאול, אם בשל נימוק תקציבי לגיטימי ומוסרי להופיע בכל מקום ולפני כל קהל. האם הנהלות התיאטרונים היו נענות להזמנה להופיע בכנס של הומופובים? בכנס של רבנים שקוראים להדרת נשים? בכנס של פדופילים?

האם שיקולים כספיים מתירים לנסוע להופעה בכביש אפרטהייד ליהודים בלבד ולהעלות מחזות בהיכל תרבות נוצץ בהתנחלות מוריקה ומטופחת, שבמרחק נגיעה ממנה יש מחנה פליטים שתושביו חיים תחת שלטון צבאי? תושבי מחנות הפליטים לא רק שאינם נהנים מהופעות ומהצגות, חלקם אינם זוכים אפילו למים זורמים ולשירותי בריאות בסיסיים.

האם לא היתה לתיאטרונים ברירה אלא להיכנע לתכתיב של שרת התרבות, לימור לבנת? מה היה קורה אילו היו יוצאים למאבק ציבורי, מחשיכים את הבמות לערב אחד או לשבוע, עותרים לבג"ץ נגד הקיצוץ השרירותי בתקציבם, מבקשים מבעלי יכולת בארץ ובעולם תרומות לכיסוי התקציב שאבד? ייתכן שאילו היו מגלים נחישות, השרה וחבריה היו חוזרים בהם מן הניסיון לפגוע בתיאטראות בכיסם.

אבל הנהלות התיאטרונים בחרו להתקפל מול האיום של השרה והסכימו להופיע במקום שעצם קיומו מנוגד לחוק הבינלאומי ולאמנת ז'נווה הרביעית (שישראל חתומה עליה). לכל דבר יש מחיר. אי אפשר לצפצף על החוק הבינלאומי ובו בזמן לצפות לכבוד בינלאומי. הנהלת תיאטרון שמחליטה להופיע בהתנחלות צריכה להביא בחשבון שהיא עתידה לשלם מחיר של נידוי, ושבפסטיבל הבא שתוזמן אליו (אם בכלל) תצפה לה קבלת פנים דומה לזאת שבה נתקל "הבימה" בלונדון: מחאה, עצומות, מכתבים נזעמים למערכת והפגנות בזמן ההופעה. במלים אחרות, הנהלות התיאטרונים נדרשות לבחור: אריאל או לונדון.

הכותבת היא מיוזמי מכתב האמנים נגד ההופעות באריאל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות