בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראש ממשלה בשר ודם

104תגובות

לרגע אחד באמת נגע בנימין נתניהו ללב: תמונתו ליד קברו הטרי של אביו, מזיל דמעה וקולו נשנק, בנו תומך בו, לא יכלה להותיר איש אדיש. ראש הממשלה המכני, הטלפרומטרי והמאופר ביותר של ישראל נראה לפתע אנושי ואמיתי, בניגוד למנהגו. אדם מתייתם מאביו, גם כשהאב ישיש מופלג והיתום כבר בן 63, הוא מחזה עצוב. דמות אב דומיננטית שהולכת לעולמה גם היא רגע מכונן לבנו.

אבל אבלו של ראש הממשלה הוא פרטי, וישראל בימי נתניהו ניסתה לשוות למעמד נופך של אבל לאומי. כבר מזמן לא התאבלה כך על אינטלקטואל שהלך לעולמו; כבר מזמן לא התאבלה כך על אבא-של. במותו, רק במותו, נהפך פרופ' בנציון נתניהו לדמות לאומית. במהלך היממה נפתחו כל מהדורות חדשות בציון דבר מותו, לאיש שנדחה בידי הממסד האקדמי הישראלי ורעה בשדות זרים, היתה עדנה מאוחרת.

פרופ' נתניהו היה אינטלקטואל והיסטוריון שמיעט מאוד להיות מעורב בנעשה בישראל, שהעביר חלק ניכר מחייו כמהגר בארה"ב כמו מרבית אחיו, בעל ביוגרפיה מרתקת למדי - אבל כאלו יש עוד רבים וטובים. אלמלא היה אביו של ראש הממשלה, ספק אם מותו היה זוכה לאזכור, ודאי לא מעבר לכמה שורות בשולי החדשות. עם כל ההשתתפות הכנה באבלו של נתניהו, שלא יידע צער עוד, יש משהו מטריד מאוד בהפיכת מות האב לאבל לאומי.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

שוב נוכחה ישראל לדעת שראש ממשלתה הנוכחי הוא הרבה מעבר לעוד פוליטיקאי. כשבנו יוצא לדייט בליווי מאבטחים חמושים, וכשרעייתו מעורבת בנעשה הרבה יותר מרוב השרים; כשכל נסיעה של ראש הממשלה ברחובות ישראל דומה למסע של שליט ברפובליקת בננות, מלווה באינספור מכוניות מייללות וחולף על פני רמזורים שהושבתו לכבודו; כשלשכתו הולכת ודומה לחצר ביזנטית, עם אינספור יועצי חצר ולחשנים, וכשגם חופשותיו זוכות לסיקור נרחב - איפה היה ומה עשה, מה אכל ומה שתה, הולכת ישראל ודומה למונרכיה, ובראשה משפחת מלוכה, מורמת מעם.

רק צירוף מקרים זימן את צמידות התאריכים האירונית הזאת: נתניהו האב נטמן ביום שההולנדים מציינים את יום הולדתה של מלכתם, ביאטריקס. הולנד חגגה, נתיניה משחו את פניהם בצבעי הלאום ושרו שירים למלכה, ביום שבו כאן התאבלה האומה על מות המלך-האב שלה. אבל הולנד היא ממלכה וישראל (עדיין) לא; לנו יש פלאפל וראש ממשלה שמתחלף כל כמה שנים בבחירות, ששום דם כחול לא זורם, ככל הידוע, בעורקיו. המלך שלנו לא רק עירום, עכשיו הוא גם יתום.

מות האב נשא אתו גם גלי פרשנויות ותלי-תלים של ניתוחים על השפעתו של האב על בנו בחייו והשפעת מותו עליו מעתה. פסיכולוגיסטיקה בגרוש של עם לראש ממשלתו שהתייתם בשנות ה-60 לחייו לא מבשרת טובות ולא מעידה על רצינות הדיון הציבורי. היו שניבאו שנתניהו ישנה את עמדותיו, לאחר שהשתחרר מאימת אביו. אחרים דווקא חשבו שזה לא יקרה. עמיתי, ארי שביט, הרחיק לכת עוד יותר: "השאלה הגורלית הנשאלת יום אחרי שבנציון נתניהו הובא למנוחת עולם, היא אם הגיעה שעת הפיוס?" ("בצל ההיסטוריה", 1.5). עד כדי כך. עד כדי כך נהפך העיסוק בראש ממשלה די גרוע של ישראל לעיסוק בנבכי נפשו, כמו זה סיפק תשובות נחרצות לשאלות הרות גורל.

את האבל צריך היה להותיר לבני משפחת נתניהו ולחוג מוקיריו של המת. את הניתוח הפסיכולוגיסטי של הבן אפשר להותיר בידי פסיכו-היסטוריונים. בתום שבעת ימי האבל, תשוב המציאות ותטפח על פני האבלים, האמיתיים והמדומים, והם ייאלצו לשוב אל קרקע המציאות המדכדכת, עצובה וגורלית יותר מבשורת המוות של הפרופסור הישיש. מגוחך שצריך להזכיר זאת: נתניהו הוא ראש ממשלה בשר ודם, שנבחן אך ורק במעשיו, ואלו, למרבה הצער, מעטים בהרבה מרשימת מחדליו וסכנותיו, שהולכת ומתארכת, מיום ליום, עם אביו לצדו וכנראה גם בלעדיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו