בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביטחון לעיתונאים ברחבי העולם

המסר ברור: הרוג עיתונאי - ולא יקרה לך דבר. רצח את השליח, והמערכת תפנה את מבטה לצד השני. מאמר לציון יום חופש העיתונות העולמית

10תגובות

המאמר נכתב על ידי מכון העיתונות הבינלאומי (International Press Institute (IPI, העוסק זה 60 שנה בביטחון וחופש של עיתונאים, ומתפרסם היום בעיתונים רבים ברחבי העולם

איך הורגים עיתונאי? משספים את גרונו, יורים בו, זורקים אותו כפות ידיים ורגליים מחלון הקומה השביעית, מענים אותו למוות, מפוצצים אותו, מונעים ממנו טיפול רפואי בתנאי מאסר מחפירים, מכים אותו למוות, מאכנים את מקום הימצאו על פי האיתות של הטלפון הלווייני שלו ומפגיזים את המקום במרגמות - הרשימה עוד ארוכה.

מסומליה ועד סוריה, מהפיליפינים ועד מקסיקו, מעיראק עד פקיסטאן, עיתונאים משמשים מטרה ונהרגים בדרכים אכזריות. השנה תהיה כנראה הקטלנית ביותר מאז החל מכון העיתונות הבינלאומי (IPI) לספור, לפני 15 שנה. בשלושת החודשים הראשונים של 2012 נהרגו 29 עיתונאים בגלל עבודתם; ב-2011 נהרגו 102. 2009 היתה השנה הרעה ביותר מעולם - 110 עיתונאים נהרגו, 32 מהם בטבח של שיירת בחירות בפיליפינים, שנרצחו בו גם 26 אזרחים.

וגבוה מעל כולן, המדינה המסוכנת ביותר לעיתונאים עד כה השנה היא סוריה, שבה התקוממות "האביב הערבי" נהפכה לסכסוך אלים. בלב הסכסוך דרישת האזרחים לכבד את זכויות האדם הבסיסיות שלהם. 11 עובדי תקשורת מקומיים וזרים נהרגו; רובם, אם לא כולם, חוסלו בהוראת השלטונות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

אי-פי

ברחבי העולם הערבי מתו בשנה וחצי האחרונות עיתונאים אמיצים בשעה שתיעדו מעשי זוועה של רודנים שנפלו או כאלה ששלטונם התערער. בלוב, במצרים ובסוריה היה לעיתונאים תפקיד מכריע. הם הבטיחו שלמרות הניסיונות הברוטליים של המשטר לחסום את זרם המידע הוא בכל זאת יצא החוצה ויסייע לחזק את המפגינים ולהפיל את העריצים.

מטרידה מאוד העובדה, שבפרק זמן של שנה וחצי, שבו התרחשו אירועים שנחשבו דמיוניים עד אז - נפילת משטרים ערביים אכזריים, בזכות העם והמדיה - נרשם מספר שיא של עיתונאים שנהרגו בעת מילוי תפקידם. תופעה זו נגזרת רק בעקיפין מתגובות-הנגד האלימות של העריצים הרצחניים בדרכם החוצה.

היא נובעת יותר מהעובדה שמדינות אינן עומדות בהתחייבויותיהן על פי האמנות שחתמו עליהן, העקרונות שהן תומכות בהם והחוקות שחיברו, המהללות את חופש הביטוי והמדיה כזכות יסודית. היא קשורה יותר לחוסר היכולת של גופים בין-ממשלתיים, כגון: האו"ם, ארגון מדינות אמריקה והליגה הערבית, להאיץ במדינות למלא את התחויבויותיהן ולהבטיח שיישאו בתוצאות אם לא יעשו כן. היא קשורה יותר יותר לסתירה שבין הדברים שדיפלומטים אומרים בפורומים פומביים ובגופים הבין-ממשלתיים, לבין העובדות בשטח, המדברות בעד עצמן - בשפת דמם של העיתונאים.

אפילו במדינות שיש בהן עיתונות חופשית, עיתונאים נרצחים בידי רוצחים שכירים ושוטרים מושחתים; לא אחת בגלל חקירת פשע, בעיקר בגלל האשמות בשחיתות. אין מקום שבו העיתונאים המסקרים את הפשע המאורגן משלמים מחיר גבוה יותר מאשר במקסיקו. סוחרי סמים אכזרים רצחו שם 10 עיתונאים ב-2011, והפכו את מקסיקו למדינה המסוכנת ביותר לתקשורת באותה שנה.

כמעט בכל פעם שעיתונאי מחוסל, הן במדינות חופשיות והן ברודנויות, האשמים אינם מובאים לדין. לפעמים האיש שלחץ על ההדק עומד למשפט ולפעמים אף מורשע, אבל יוזמי ההתנקשות? אותם אין למצוא. המסר ברור: הרוג עיתונאי - ולא יקרה לך דבר. השתק קול מטריד - ולא תבוא על עונשך. רצח את השליח, והמערכת תפנה את מבטה לצד השני. וכמובן, המצב רע עוד יותר כשהרוצחים משתייכים לכוחות הביטחון של הממשלה, או שהם מחסלים מטעמה.

זאת הסיבה לכך ש-IPI מבקש דרכים לחזק את המנגנונים המופקדים על הגנת העיתונאים בנציבות זכויות האדם של האו"ם (UNHRC), בשיתוף עם משרד החוץ האוסטרי, שהפך את ביטחון העיתונאים למוקד פעילותו כשעמד בראש הנציבות.

בכינוס של מומחים בכירים בווינה בנובמבר 2011, שאורגן בשיתוף משרד החוץ האוסטרי ו-IPI, השתתפו ארגונים חוץ-ממשלתיים, ממשלתיים ובין-ממשלתיים. בכינוס הוכרז: 1. אמנם הסטנדרטים הבינלאומיים והאמנות העוסקות בהגנה על עיתונאים הם מקיפים למדי, אך יש ליקויים ביישומם ברמה הלאומית. יש להתמקד ביישומם ובשמירתם. 2. אף שהעיתונאים עצמם מקפידים למזער את הסכנה שהם נתונים בה, האחריות העיקרית להגנה עליהם ולהענשת הפושעים מוטלת על מוסדות המדינה. עד סוף השנה אמורה אוסטריה להביא לדיון ב-UNHRC החלטה על ביטחון העיתונאים.

אפשר גם להרחיק לכת מעט: במקום "לעודד" את המדינות החברות ו"לעורר את רגישותן" לחופש העיתונות, כפי שמתכוונים לעשות כמה מוסדות בין-ממשלתיים, הבה נקים צוות בינלאומי של חוקרים עצמאים, שיפעלו עם סוכנויות ממשלתיות כדי לחקור את הפגיעה בעיתונאים וידווחו על ממצאיהם. הבה נעקוב אחרי הצעדים שהממשלות נוקטות (או לא נוקטות) כדי להעמיד לדין מי שתוקפים עיתונאים. נאסוף מידע על התקדמות (או הימנעות) בהעמדה לדין של רוצחי עיתונאים, ונחייב את המדינות שאינן ממלאות את חובתן לתת את הדין לפני האו"ם ולפני פורומים בינלאומיים מכובדים אחרים.

הגיע הזמן לשלוח מסר חריף: התחייבויות בעל פה, חתימה על אמנה או על הסכם וגינוי רצח של עוד עיתונאי כבר אינם מוליכים שולל איש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו