בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשיחיות של דיסקין (ודגן)

89תגובות

יובל דיסקין מייחס הזיות משיחיות מסוכנות לבנימין נתניהו ולאהוד ברק. כמאיר דגן לפניו הוא מוכיח, שכאשר בוערת אש זרה, גם ראשי מוסד ושב"כ עתירי הישגים נתפסים להתבטאויות מזיקות.

ואז הם אינם בוחלים בשום אמצעי - כולל פגיעה במטרה שלמענה יצאו למתקפה - כדי לשלול מראשי המדינה הנבחרים את הלגיטימציה לפעול על פי המנדט שנתן להם הבוחר. זכות זו, הובן מיהירותם, שמורה דווקא לצמרת השקולה, קרת הרוח - ההיפך מזאת הנמהרת, המשיחית - של מערכת הביטחון. ורוב כלי התקשורת, במקום לגנותם על עצם החשיבה הלא דמוקרטית, החרו החזיקו אחריהם.

אם יגיע הרגע שבו פעולה צבאית תהיה בלתי נמנעת, עדיף לא לבצעה לבדנו. זהו, דומני, קונסנסוס ישראלי רחב. בתחום הזה, של גיוס העולם, במיוחד ארצות הברית, למאבק נגד איראן, נתניהו וברק - אך במיוחד נתניהו - הגיעו להישגים, כלל לא משיחיים, שקשה להפריז בחשיבותם.

הסנקציות הסוגרות על איראן וההצהרות החד משמעיות של ברק אובמה, שארה"ב לא תאפשר לאיראן להיות גרעינית, נובעות במידה רבה ממדיניות ההליכה על הסף של נתניהו. הרי לכך, שמלאכתנו תיעשה בידי אחרים, שואף דיסקין, מייחל דגן ומתפלל בני גנץ. עתה באה ההתלהמות של דיסקין, כהשתלחות דגן לפניו, והחלישה מחויבות זו (מי שפועל - בוודאי בתחומים רגישים אלה - בתחושה שהמטרה מקדשת את האמצעים הוא זה הפועל למעשה מתוך מניעים "משיחיים").

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

אני מכבד ומעדיף חברת אנשים, שאורח חייהם צנוע והם לא הפכו את תפקידיהם הציבוריים קרדום לחפור בו "למען ביתם". כזה צריך להיות הפרופיל של כל שליחי הציבור, במיוחד אנשי מערכות הביטחון. כך יהיה השירות הציבורי אבן שואבת לאנשים מוכשרים, בעלי מעוף ועולם מושגים מורכב ורב ממדי. מתברר, ודיסקין איננו הראשון המוכיח זאת, שאין קורלציה הכרחית בין כישרון מקצועי לבין שיקול דעת רחב יריעה. בזלזולו בגישה ההיסטורית - שכינה אותה "משיחית" - ובחובת המנהיגים לפעול (גם) על פיה הוכיח, עד כמה צרה לפעמים הפרספקטיבה של לא מעט בכירים במערכות הביטחון.

בתחום אחד, אף שעשה בו שימוש מניפולטיבי גס, דיסקין צודק: מי שמרגיש שהוא שליח הגורל היהודי וחובה עליו לפעול על פי שליחות זו צריך גם להוכיח, באורח חייו האישי וגם בהתנהלותו הציבורית, שהוא ראוי לשאת אחריות כבדה זו על כתפיו ושאינו נושא את שמה לשווא.

לא מעט אזרחים חשים חוסר נוחות מהאופן שבו נתניהו וברק מממשים את מנהיגותם. השניים צודקים בייחוס ממד היסטורי ("משיחי") לאיום האיראני, אך אופן שלטונם והדוגמה האישית הבעייתית שהם מציגים גורעים מהאמון הכללי שמנהיג חייב לזכות לו כאשר קיימת אפשרות שיוביל את העם למהלך מלחמתי גורלי.

אין צורך לשוב לעידן שבו רועים, או עניים הרוכבים על חמור, הם מנהיגי העם. כן צריך רועים-מנהיגים, שהעם מאמין בהם ונוהה אחריהם, המשלבים - בוודאי בשעת מבחנים היסטוריים עליונים - אומץ לב אישי וציבורי, מנהיגות, כישרון מעשה וקריאת נכונה - לא פופוליסטית - של המציאות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו