בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להסתתר בפינה

3תגובות

אני לא יכול להשתמש בתארים חגיגיים או כאלה המשדרים שלמות מופלאה כי תמיד בסופו של דבר השקרים יבצבצו, ויכאיבו יותר. על רקע התכלת הבהירה בולטת הטיפשות של מנסחי הצהרות החג ביום העצמאות, המפליגים בשבחי עצמם וטופחים למציאות על השכם. נדמה שכולם שבעים ומרוצים במיוחד.

מרי, אמי השנייה, התקשרה ואמרה שעצוב לה. היא צפתה באירועי הזיכרון ובעדויות השכולים במשך כל היום. "נזכרתי באיציק, שהיה בא לבקר אותך". איציק לניאדו נהרג במלחמת יום הכיפורים, שנה אחרי השחרור מהסדיר. הכרנו בפלוגה ב'. היא אהבה לשחק עם שנינו רמי במטבח, הרווחנו והפסדנו גפרורים. אני, לצערי, שכחתי אותו.

אני לא יכול להשתמש בתארים חגיגיים כי הם איבדו את משמעותם, הם שייכים לתקופות אחרות ולאנשים אחרים. אני יכול רק לשמוח בניסוח מרומז, הנותן ממשות לרגע אחד של רוגע, רק מלה טובה. איני יכול לומר ארץ נהדרת, זבת חלב ודבש. איני יכול לומר שאני גאה וחש חלק מכל זה. איני יכול לומר על עצמי שאני נפלא ונהדר. כבר שנים שאני לא חלק ממשהו - אני בקושי חלק מהחיים שלי עצמי.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

ביום העצמאות הזה אני רוצה לסכם בתארים יבשים ופשוטים ולהקטין את עוגמת הנפש, שהיתה יכולה להתעצם בקלות לדרמה, ולא רק מטעמי אמינות. אני רוצה להחליש את עומק האכזבה, ולא רק מטעמים תרבותיים ומשנאת הדמגוגיה, ולא רק בגלל הסלידה מהתלהמות דתית והרתיעה מהתלהמות ציונית.

אני רוצה לסכם בשקט ולעקוף את שלוליות האלימות שאפשר להחליק לתוכן בקלות, ולא להיות שותף בעל כורחי לשיחות שלא בחרתי להשתתף בהן ולא רציתי להביע בהן דעה. אני רוצה לסכם, שאין חלק קטן ממני, אף לא חלקיק, שראה אי פעם את צלליתו או בבואתו משתקפת בשלטון, או באחד המשרדים החשוכים שמעולם לא נפתח בהם חלון ולא חל בהם שינוי. המשקל הסגולי שלי לא השפיע ולא שמעתי את הד קולי חוזר אלי מן הגבעות. התארים החגיגיים דחקו אותי אל הפינה, כתלמיד שסרח.

אני לא בא בטענות, אני מסכם. אני מודה, שגם אם פתאום היתה נופלת עלי שמחה גדולה, הייתי מבקש להסתתר בפינה, בפינתי. מה כבר אני יכול לעשות עם שמחה גדולה? הרי היא נשכחה ואיננה, אני אפילו לא זוכר איך היא נראית ומה הייתי אומר לה אם הייתי פוגש בה.

אני רוצה לחרוג מנימת הסיכום האישי כדי לעודד אחרים כמוני, כאלה שאינם יודעים שמחת תארים חגיגיים ביום העצמאות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו