בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המדריך השלם לנאום המושלם

54תגובות

יש ימי "בין המצרים", שהם בין השבעה עשר בתמוז לתשעה באב, ויש ימי "בין המליצות", שעברו עלינו בשבועיים האחרונים, ואנחנו עברנו אותם. מי באש הכבשנים, מי באש המלחמות, מי באש השריפה על ההר, ומי במי האש הרטוריאליים - כולנו אודים מוצלים, וכל ההבדלים נמחקים; ומי יצילנו מידם של מצילי הדור.

במלאות 64 שנים לגאולה ו-44 שנים לשעבוד, כבר אפשר להתחיל בסיכומים. מאות ואלפי נאומי אבל ויום טוב המשמשים בערבוביה - מאפשרים לנתח את מציאות חיינו ומותנו, ולהשיק את המדריך השלם לנאום המושלם.

מומלץ לפתוח בנימה של התחטאות, לייסר את המלים החלשות על אוזלתן: אין מלים להביע את הכאב, לשכך אותו, לרפא את הפצעים. כבר בהתחלה מוסיפים נופך של סמליות אקלימית וסביבתית - אורות וצללים: איך מזג האוויר מתאים עצמו למעמד, למצב הרוח הכללי והפרטי: נאה יום סגריר לאזכרות - אפילו השמים בוכים; וערב בהיר הוא הבטחה לעתיד מזהיר - אפילו הכוכבים ממסילותם מחייכים אלינו מתוך החשכה, מבשרים טוב, קורצים ישועה.

עכשיו עוברים לתיאור אומללותם של השכולים, שהנואם-המחבק יודע את חייהם לא פחות משהם עצמם יודעים, ואולי קצת יותר. מוטיב הדלת הופך לציר חורק: איך ביום ההוא נשמעה הדפיקה ההיא, ואיך התייצבה לה בפתח משלחת מלאכי רעות, ואיך לא ניתן היה עוד לברוח מבשורה. זה אחד משיאי הנאום, אין ספק, והדובר חייב לשאוב מעצמו את תעצומות פיו.

הנה, הם בוכים סוף-סוף, גם הנואם על סף דמעה, וזה שכרו בכל כתיבתו היוצרת.

הדלת עדיין פתוחה, והמספיד הלאומי יתפרץ פנימה והחוצה: אמא ואבא בבית, מטים אוזן לכל אוושה, שומעים צעדים. האם הסיוט עובר והבן חוזר? ואולי לא היו הדברים מעולם? אבל הצעדים מתרחקים, חדר המדרגות משתתק, ושוב נחצים החיים לשניים - לפני האסון ולאחריו.

ועדיין לא יצא הנואם ידי חובת הלבבות, אם לא טיפל בנושא "הצעירים לנצח" ובווריאציות שלו: איך נקטפו פרחים בבוקר החיים. פרחים נובלים, הנופלים לא ייבלו לעולם. הם יישארו צעירים ויפים, כפי שהיו, כמו בתמונות, רק אנחנו נזדקן ונמות. אל תבכו להולכים שלא ישובו עוד, בכו בכה למספידי הקבע, שצער העולם הוא צערם, והם דווקא כן רואים את ארץ מולדתם; ואיך היא נראית.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

מרשות היחיד לרשות הרבים. כאן יתאים הנואם הוותיק והמנוסה את צוואתם לצרכיו הפוליטיים הדחופים: המוזות לא רועמות כדי לדומם את התותחים; להיפך - הן מרעימות גם אותם. "צה"ל נחוש וחזק, שיכול לכל האתגרים", זאת כל הצוואה הקולקטיבית כולה על רגל תותבת אחת, ופה אחד מלא עפר. לא המתים יחללו קונסנסוס, לא הם שישברו למנהיגים את המלים.

אין לעלות אל הדוכן בלי ספרי עזר - תנ"ך ו/או אלתרמן. כששופכים חימה על האיראנים, לדוגמה, מוטב להשתמש בספר תהלים, שהוא מקור לא אכזב לדברי נקם ושילם; כך הם יישמעו יותר מוסריים. וכשמחפשים קטע חזק של תוכחה שנחמה בצדה, על נקלה הוא יימצא ב"טור השביעי". המביא דברים בשם מקורם, מביא גאולה לעולם; וגם חורבן, אם אין ברירה.

וכמובן, אין הנאום שלם בלי כיסופים לשלום בסופו. פטור בלא חזון אחרית הימים - כהלכה למשיח - אסור ואי אפשר. הרי גם למלחמה הבאה נצא בשם השלום ולמענו, וגם את שכוליה נרצה לשכנע שקורבנם נרצה.

ובכל זאת, רצוי להימנע ככל הניתן מה"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום" וגו'. זה הפסוק החביב כל כך על מקצועני המספד והמחול והשירה המזויפת בציבור. לומר עלינו קדיש בשלב זה, נראה לי מעט מוקדם.

Read this article in English: The complete guide to the perfect speech



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו