תנו להם עבודה

רימון לביא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רימון לביא

קשה לפספס את התמונה של שכונות מוחלשות בדרום תל אביב, הגדושות לעייפה בזרים. בלית ברירה הם חיים שם בתנאים בלתי אנושיים, ללא אפשרויות, ללא הזדמנויות. בקרב הזרים הנדכאים מחלחלת אלימות ופשיעה, בקרבנו תופחת גזענות. אירועי הימים האחרונים - השלכת בקבוק תבערה לדירת זרים - מציגים עליית מדרגה באלימות ובהסתה נגד הזרים.

אך האם הפתרון היחיד הוא הגדר בגבול סיני? האם הפתרון הוא הקמת מחנה ריכוז ענק בנגב? או השלטת חוקים דרקוניים המתירים לכלוא מסתננים לשלוש שנים ללא כל עילה, או לכל ימי חייהם אם נתפסו על העבירה הקלה ביותר? לא צריך לוותר על הגדר, אך במקביל להמשך בנייתה, קיים פתרון נוסף, ממש מתחת לאף, שהוא פשוט, פרקטי והכי חשוב - אנושי.

לפי הערכות, כשני שלישים מהמסתננים באים ממדינות שבהן נשקפת סכנה לחייהם. לפי האו"ם, אלה זכאים להגנה מדינית ולאשרת שהייה ועבודה. ואולם, משרד הפנים מצדו, מפעיל נהלים המונעים מרובם הכרה זו ומכלה את משאביו ברדיפתם.

במקביל, מעניקה הממשלה מדי שנה היתרים לחברות פרטיות לייבא לארץ אלפי עובדים זרים, שמועסקים בעיקר בחקלאות ובבניין. זו עסקה מאוד משתלמת למעסיקים ובין אם היא מוסרית או לא, היא גם זוכה לגושפנקה חוקית. קשה להתעלם מן האבסורד.

אולי הגיע הזמן לצמצם את מכסות היבוא של עובדים זרים ולהגביל את כוחן של החברות המייבאות אותם. במקום זאת, תעניק הממשלה אשרות עבודה למי שיוכר כפליט. מסתננים שלא הוכרו כפליטים, יקבלו אשרה זמנית של שישה חודשים שתוגבל לתחומי החקלאות והבניין. בתום התקופה הזאת הם יתבקשו לעזוב, אך גם תיבחן האפשרות להאריך להם את האשרה לעבודה בענפים הללו לשנתיים וחצי נוספות.

הממשלה תדרוש מקבלנים בפרויקטים המופעלים מתקציב ציבורי להעסיק פליטים לפני שיורשו להגיש בקשות ליבוא עובדים זרים. רדיפת המסתננים וכליאתם לתקופות ארוכות הן עניין יקר. לא רק שנשפך עליהן הון, הן גם מדרדרות אוכלוסיות גדולות לתסכול ופשיעה. הן גם מנוגדות לערכי הדמוקרטיה היהודית, שהוקמה על ידי נרדפים, ומכתימות את תדמיתה של מדינת ישראל בעולם.

הגיע הזמן שהממשלה תתחיל להפעיל ביקורת על המנצלים במקום על המנוצלים. בעלות קטנה בהרבה מהעלות של ציד המסתננים, תוכל יחידת עוז לפקח על מעסיקים וקבלני עובדים ולוודא שהפליטים מקבלים תנאי עבודה הוגנים ודיור הולם, הרחק מהשכונות המוחלשות ממילא. את התקציב שייחסך אפשר להשקיע ביוזמות שכונתיות משותפות של תושבים ודיירים זרים, לשיקום ותחזוקה של המרחב הציבורי.

אם נשקיע מאמץ בתמרון נכון של משאבים, נוכל לשמור על יציבות חברתית וכלכלית מבלי לרמוס את ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם תחת מגפי משטרת ההגירה, ואפילו נחסוך קצת כסף.

הכותב הוא מומחה לפסיכולוגיה חברתית-תעסוקתית-ארגונית, יו"ר צוות התעסוקה וחבר הנהלה במרכז הישראלי לקידום צדק חברתי

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ