מבקר במבוך

אמיר אורן
אמיר אורן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אמיר אורן
אמיר אורן

היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין אינו מתיימר להיות יזען - המכור לעבודה - ואינו מתגורר במשרדו כקודמו, מני מזוז. אמנם שוב אינו פרקליט צמרת, הבורר את תיקיו ומעדיף איכות על כמות, אך לנוכח תיק נפיץ התובע ממנו להחליט כן או לא, הוא מתגבר כארי וחותך: נראה, אחר כך, דרוש עיון, חומר הנפץ יתבלה, או שהפריץ יתפטר, או שהכלב יעתור לבג"ץ.

תיק אביגדור ליברמן, למשל. אם כתב אישום נגד ליברמן מאיים להפיל את ממשלת ידידו של היועץ, בנימין נתניהו, הגשתו נסחבת ונסחבת, עד שהממשלה נופלת בהקשר אחר, פוליטי, בהחלטת נתניהו.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

את המחזות שבהם הוא משחק מעדיף וינשטיין לביים בעצמו. הוא אינו מקדם בברכה מאמצים ללהק אותו לתפקיד בהצגה של אחרים, פחות מכל כאשר הוא חושד שמבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס מנסה להשתמש בו כדי להיחלץ מהסתבכותו במסכת יחסי שר הביטחון אהוד ברק עם הרמטכ"ל הקודם גבי אשכנזי - שהודבקה לה הכותרת "פרשת הרפז", אף שהחלק של סא"ל במילואים בועז הרפז בה הוא רק הסימפטום, או לכל היותר ההתקף, ולא המחלה המשתקת.

לינדנשטראוס כידרר וכידרר, בלי לבעוט לשער, עד שהביט בשעון ולחרדתו ראה שזמנו תם בעוד התוצאה אפס. לפתע, לאחר שטיוטת הדו"ח - שהופצה למבוקרים, ולמעשה לציבור, ביחד עם חומרי החקירה - כבר זיהמה את הראיות ועיקרה כל הליך משטרתי, למעט בירור אובדן ההקלטות בלשכת ברק, מטלפן המבקר 100. תרגיל שקוף שעורר גיחוך בשיחות בין בכירי רשויות אכיפת החוק: החסרים תיקים אנחנו, האם חוקרינו מובטלים, שנשלח משאית להעמיס את החומר של לינדנשטראוס ונחטט בו חודשים ושנים, רק כדי לקבוע בסוף את מה שידוע מראש?

לינדנשטראוס הוא הקורבן האחרון של הרפז, שבפח שלו נפלו לאורך שנים רבים ומנוסים. ניצב יואב סגלוביץ', ראש אגף החקירות והמודיעין, האמין לתומו במפגשם הראשון, שהרפז הוא רק היבואן - לא היצרן - של המסמך שהתגלגל ללשכת אשכנזי וממנה לפרסום. אבל הרפז, גם 21 חודשים לאחר תום חקירת המשטרה והמלצתה להאשימו בזיוף, טרם הועמד לדין וממילא לא הורשע. פרקליטות המדינה שגתה וחיכתה לתום בדיקת המבקר. עכשיו רוצה לינדנשטראוס ששיהוי הדו"ח שלו, כלומר של יורשו, יתורץ בהמתנה לחקירה משטרתית מחודשת, ואולי גם חוזר חלילה, עד קץ כל הדורות.

בלי דו"ח סופי, אין שום מעמד מחייב לטיוטה, המאיימת לפגוע בקצינים רבים במערך המודיעין, כולל מפקד לוחמת המחשבים בצה"ל, רק מפני שנגעו אי פעם בהרפז. אלא שאיך אפשר לגנות אותם בדיעבד על שהלכו שולל, כאשר גם לאחר שנה וחצי של חקירות ובדיקות אין קביעה משפטית המכתימה את הרפז.

בדיקת המבקר בפרשת ברק-אשכנזי לקתה בשורה של משגים. במקום להתמקד בניתוח מערכתי של התהליך העקום, שהביא בלחץ ברק למינוי-נפל של יואב גלנט לרמטכ"ל, התפתה המבקר לעסוק בזוטות, שאינן מוכחות ואינן מוכיחות דבר. במחלוקת על הטיוטה ניכר אצלו מחסור מצער בענווה ובענייניות. המבקר, שבשנים קודמות נאבק באומץ בשררה, במיוחד נגד אהוד אולמרט בהיותו ראש הממשלה, הוא-הוא השררה בסיפור הזה, וגורם עוול לדמות משנית בפרשה, אל"מ ארז וינר. כשהתעקש לדחוק את וינר אל הקיר, ספג ממנו מכת נגד, דרישה מוצדקת לקבלת החומרים שבבסיס קביעות המבקר.

המאזן הכללי של לינדנשטראוס חיובי. טוב שהיה למדינה מבקר כזה בשבע השנים האחרונות. אבל המבוך העצמי שאליו נכנס בפרשה זאת עלול להעיב על הישגיו ולפגוע ברישומם של הדוחו"ת החשובים שיפרסם בחודשיים שנותרו לכהונתו. ועוד עלול לקום מי שיתעודד ממעידותיו בסיפור הרפז ויפעל לעכב את הדו"חות עד לאחר הבחירות לכנסת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ