שביתת האסירים הפלסטינים - נשק יום הדין

מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את מותם של העצירים המנהליים הפלסטינים בלאל דיאב ותיאר חלאחלה משביתת רעב. אין לה את הלגיטימציה המוסרית לכך

שי פוגלמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שי פוגלמן

אי אפשר לקבוע בדיוק כמה ימים יכול אדם לשרוד ללא מזון. ההיסטוריה הרפואית של שביתות הרעב מלמדת, שאדם בריא, בעל משקל גוף ממוצע, צפוי לאבד את ההכרה ביום ה-55 לצום שלו. הסטטיסטיקה גם קובעת שאם ימשיך בשביתה, עד היום ה-75 הוא צפוי למות. בזמן כתיבת שורות אלו, העצורים המינהליים בלאל דיאב ותיאר חלאחלה, קרובים אל היום ה-70 לשביתת הרעב שלהם. ככל הידוע שניהם עדיין בהכרה. על פי הסטטיסטיקה, בכל רגע הם עלולים למות.

בנוסף לדיאב ולחלאחלה, שובתים רעב בבתי הכלא בארץ עוד שישה עצירים מנהליים. אחד מהם כבר יותר מ-40 ימים, שניים נוספים קרוב ל-60. המבוגר שבחבורה, קשיש בן 72, שובת כבר שלושה שבועות. הם דורשים את חירותם. הם הצהירו שיעדיפו למות מלהישאר עצורים ללא משפט, ללא כתב אישום, ללא תאריך שחרור, ללא ביקורי משפחות ושאר זכויות אסיר המעוגנות בחוק. הם דורשים להפסיק להיות קורבנות של עיוות משפטי ומוסרי הנקרא מעצר מינהלי שבמסגרתו כלואים כיום בארץ עוד כ-300 עצירים פלסטינים.

לפני יותר משבועיים הצטרפו לשביתה עוד כ-1,500 אסירים שפוטים. על פי הפרסומים הם עושים זאת בעיקר כדי לשפר את תנאי כליאתם, שהורעו מאוד בזמן המשא ומתן לשחרורו של גלעד שליט, אך בכל הזדמנות מציינים דובריהם בנחרצות, כי הם שובתים גם, ובעיקר, מתוך הזדהות עם שביתת הרעב של העצירים המינהליים.

הפגנת תמיכה ברמאללה באסירים הפלסטינים השובתים רעב. מאבק צודק ולא אלים צילום: אי-פי

גל שביתות הרעב מצטרף לנחשול המשטים, המטסים והמצעדים הלא אלימים ששנקטים על ידי פלסטינים ותומכיהם בהצלחה מרובה בשנים האחרונות. משט טורקי אחד הרי פתח את רשימת המוצרים המותרים בכניסה לעזה מהר יותר מאלפי פצצות מרגמה ורקטות שנורו במשך שנים על שדרות. מטס אחד הסב את תשומת הלב לסוגיה הישראלית פלסטינית בעשרות נמלי תעופה באירופה יותר מצי אוטובוסים של מחבלים מתאבדים. ומסע אופניים אחד של פעילים אירופים ופלסטינים באזור יריחו, זכה לסיקור נרחב בכל מהדורות החדשות בעולם הרבה יותר מכל פיגוע ירי נגד מתנחלים. גם גל שביתות הרעב הנוכחי כבר הביא להישגים גדולים למאבק הלאומי הפלסטיני, בעיקר בכל הקשור לסוגיית המעצרים המינהליים. באחרונה שוחרר פעיל הג'יהאד האיסלאמי חאדר עדנאן, ששבת רעב במשך 67 יום, לאחר מעצר מנהלי של ארבע חודשים. העצורה הנא שלבי, ששבתה רעב יותר מ-30 יום, שוחררה וגורשה לעזה למשך שלוש שנים.

לפי המחקרים שנעשו על שביתות רעב, ביום השני או השלישי לצום מפסיקה תחושת הרעב. כעבור שבועיים מתכלים מאגרי הגליקון מהכבד ומהשרירים. בעקבות זאת מתרחשת ירידה ניכרת במשקל. בסביבות היום ה-30 חווים שובתי הרעב משבר נוסף. בעקבות שיתוק מתקדם של שרירי העיניים נפגמת הראייה, מתחילות הקאות, קושי בבליעת מים ונוצרת תחושת ורטיגו חריפה. כעבור עשרה ימים נוספים חולפות רוב התופעות ושובת הרעב נמצא במצב של חולשה, קהות חושים ואפתיה. בימים שלאחר מכן הוא מאבד את השמיעה ואת הראייה, נוצרים דימומים בגופו ומתחילה דעיכתו עד המוות.

מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את מותם של בלאל דיאב ותיאר חלאחלה משביתת רעב. אין לה את הלגיטימציה המוסרית לכך. מדינת ישראל חייבת להיכנע פעם נוספת למאבק צודק ולא אלים. היא חייבת לשחרר את השניים ולהפסיק את הנוהג הפסול של מעצרים מינהליים.

Read this article in English

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ