בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זקוקים לסיפור לפני השינה

10תגובות

מקובל להגיד, שאנחנו חיים בתרבות אינסטנט. אין לנו יכולת להעמיק, להתמיד, לחכות. ובאמת, נראה שהתרבות שלנו סובלת מהפרעת קשב כללית, אם לא מחירשות ממש. אבל יש לפחות תחום אחד של החיים, שבו אפשר לזהות התנגדות למגמה: אהבתנו לגיבורי סדרות טלוויזיה.

זה התחיל בטוני סופרנו, המאפיונר שרצה להכיר את עצמו. אחריו באה משפחת הקברנים מ"עמוק באדמה". לצדם צמחו הצוות מהיר הדיבור של "הבית הלבן" ורביעיית הבנות מ"סקס והעיר הגדולה". בשנים האחרונות הכרנו את ד"ר האוס המכור לוויקודין בסדרת בית החולים "האוס", את האנק מודי המכור לסקס ב"קליפורניקיישן", את האחות ג'אקי המכורה למה שיש בסדרה "האחות ג'אקי". וכמובן, איך אפשר בלי דון דרייפר וג'ק דונגי.

נכון, סדרות טלוויזיה אינן עניין חדש. אך בעוד בעבר חסתה הטלוויזיה בצל הקולנוע, הסדרות האמורות והגיבורים והגיבורות שבמרכזן תופסים מקום גדול יותר בדמיון התרבותי מאשר רוב הסרטים המוקרנים כיום בבתי הקולנוע.

העובדה הזאת קשורה כמובן לשינויים בתעשיית הקולנוע, שבגללם רבים מהסרטים המצליחים דומים למשחקי מחשב יותר מאשר לדרמות קלאסיות. אך יש הסבר נוסף. דווקא משום שאנחנו חיים בחברה ממהרת, מתנשפת, חסרת מנוחה, כשאנחנו כבר מפנים זמן כדי לצרוך בדיות - אנחנו מעדיפים להשקיע בגיבורים שיישארו אתנו יותר משעה וחצי.

דוגמה נוספת למגמה זו נמצאת בתחום הספרות. ברשימת 100 הספרים המומלצים של "ניו יורק טיימס" לשנת 2011 יש רק שני אוספים של סיפורים קצרים. העידן של ריימונד קארבר הסתיים. הלאה הדמויות המגיחות לרגע ומאירות לנו פינה אחת חשוכה קודם שהן חוזרות לאפילת הדמיון של הסופר. פנו דרך לרומנים עבי כרס, שעם הגיבורים שלהם נלך לישון לילה אחר לילה אחר לילה.

ואם יש משהו המצליח יותר מרומנים אינסופיים של ג'ונתן פראנזן, הרי אלה סדרות ספרותיות. אם לשפוט על פי הדור הבא של הקוראים: אם כבר השקענו את הזמן והאנרגיה הדרושים כדי להזדהות עם דמות פיקטיבית ולהיקשר אליה, אנחנו רוצים שהיא תחזור אלינו בעוד ספר ובעוד אחד אחריו. סדרת "הארי פוטר" מנתה שבעה ספרים, וגם הטרילוגיה "משחקי הרעב" מוציאה מיליוני בני נוער מדעתם. אבל לא רק הצעירים. את שלושת המקומות הראשונים ברשימת רבי המכר של "ניו יורק טיימס" תופסת טרילוגיה למבוגרים ששמה "Fifty Shades".

תופעת סדרות-ההמשך לא פסחה על הקולנוע. ברשימת שוברי הקופות של 2011 נמצאו לא פחות משבעה סרטי המשך. במלים אחרות, אם כבר התרגלנו לגינונים המשונים של קפטן ג'ק ספארו, למה לא תיתנו לנו עוד קצת ממנו.

החיבה הזאת לגיבורים מוכרים נוגעת ללב. בעולם מלחיץ ומנוכר, שבו עלינו להתרגל בכל רגע לבוס חדש, לסמל סטטוס חדש, למחלה חדשה או לאויב חדש - אין פלא, שאנחנו רוצים לשמוע את אותו סיפור שוב ושוב לפני השינה. כמו ילדים קטנים, נראה שגם אנחנו זקוקים לגיבור, שאת קסמו כמו את מגרעותיו אנחנו כבר מכירים, ושמבטיח לנו סוף טוב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו