בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור בצרפתית

98תגובות

שיעור ראשון בצרפתית. לצרפתים היה נשיא כריזמטי, פעלולן צמרת של מלים, זגזגן מופלא של מדיניות, שהצליח להסתכסך עם כל מי שהקיף אותו, שעורר גיחוך בנאומיו הפומפוזיים, שאיש לא האמין למלה שיצאה מפיו, שלא חדל להציג את עצמו כאאוטסיידר גם כשהוא ורעייתו בילו במלונות היקרים בעולם והפליגו ביאכטות פאר בהזמנת חבריהם העשירים, ושבעוד הוא משפץ את מעונו בעשרות מיליוני יורו הוא העביר רפורמה גורפת שפגעה במיליוני עובדים מהעשירונים התחתונים.

שיעור שני: היה להם נשיא שהקיף את עצמו ביותר אנשי ביטחון מכל נשיא אחר בתולדות צרפת, שדיבר בשם האחדות אבל עשה הכל כדי לפלג ולסכסך בין הקהילות השונות בארצו, שבמשך שנים, הרבה לפני שהתיישב בנוחות בארמון האליזה, הוביל את הכלכלה הצרפתית ממדיניות הרווחה המונחת בבסיסה הערכי של הרפובליקה לניאו-ליברליזם מנוכר שהיטיב עם העשירים ולא קידם במאום את התעשייה והעבודה אלא רק ייאש את הצעירים. היה להם נשיא שהעריץ את אמריקה של ג'ורג' בוש הבן, קשר קשרי ידידות עם המפוקפקים שבמנהיגי העולם, היטיב לשאת הספדים נוגים בלוויות של חיילים שנהרגו במלחמות שנויות במחלוקת והדביק לשמאל סטיגמה אנטי-פטריוטית - והם, המצחיקים, שלחו אותו הביתה.

אין לטעות: השמאל אמנם ניצח בבחירות לנשיאות, וייתכן שאף יצליח להתחזק בבחירות לפרלמנט ויבטיח לעצמו מרחב פעולה יחסי, אבל צרפת לא נהפכה לסוציאליסטית. תוצאות הסיבוב הראשון שיקפו טוב מאלה של הסיבוב השני את פניה החרדים של הרפובליקה השסועה, המצפה למשבר הגדול הנוסף בחשש מפני האפקט המאגי של "השווקים". אלה, רודני העת החדשה, כבר הגיבו בעצבנות על ניצחונו של פרנסואה הולנד והתוצאות המטרידות ביוון. רוב הצרפתים תומכים בעמדות מרכז שמרני, ימין וימין קיצוני. ואף על פי כן הולנד, שהציע חלופה כלכלית-חברתית ופוליטית למה שנראה כמו צו השוק והבנקים או גזירת גורל, ניצח.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

שיעור שלישי: במפלגה הסוציאליסטית, שהתרסקה כליל אחרי הכישלון המוחץ ב-2002 ודימוי רב שנים של "שמאל קוויאר" שבע ומושחת והצליחה לשקם את עצמה מעפר, נערכו בחירות מוקדמות רגע לאחר שמועמד הזהב שלה, דומיניק שטראוס-קהאן, הסוס המנצח נגד "סרקו" השנוא, התרסק בעצמו ואיים לדרדר אתו את כל המפלגה. וכזכור, לא מרטין אוברי, משקמת המפלגה ופוליטיקאית מנוסה, סוציאליסטית מובהקת ואמיצה, זכתה בהן. גם לא ארנו מונטנבור, הצעיר (יחסית) והמבריק. הנבחר, הולנד, הוא פוליטיקאי חרוץ, שקט ונטול כריזמה, אמנם אינטליגנטי מאוד (ואף שופע הומור), אך לא האיש שנראה שינצח את סרקוזי.

שיעור רביעי: מרגע שהולנד נבחר, התגייסו עמיתיו לעבודה, ואנשים ברוכי כישרון, חלקם יריבים לשעבר, עמדו מאחוריו והוא צבר תאוצה. השמאל והירוקים תמכו בו בלי עפעוף, המרכז הצטרף, וכשניצח, למרות ההפחדות מפני "דיקטטורה שמאלנית", זקפה הרפובליקה את ראשה.

רק בצרפת? בעקבות תרגיל "ממשלת האחדות" הנבזי שעשו שלשום החבר'ה מסיירת מטכ"ל (תעלול שהמחיש מדוע אין צורך בהפיכות צבאיות בישראל), חייבת גם החברה הישראלית לזהות את מקורות התקווה שלה. שלי יחימוביץ', שנצלבה כאן בגלל התבטאות אומללה בענייני התנחלויות, ומפלגת העבודה שהיא עומדת בראשה, מהוות בינתיים חלופה יחידה עקבית וברורה - לניאו-ליברליזם הדורסני וגן העדן לעשירים של בנימין נתניהו, לשלטון הפחד והגזענות ולחונטת הגנרלים בדימוס המתעבת שקיפות דמוקרטית. נכון, השיטה שונה, והבחירות נדחו, אבל זה אפשרי. מהיום חייבים צעירים מוכשרים ומסורים ללכת בעקבות סתיו שפיר, ולהצטרף בהמוניהם, כמתפקדים וכמועמדים, למפלגת העבודה, ולהוסיף לה עוצמה.

שיעור אחרון בצרפתית: אזרחים יכולים (וצריכים) להיפטר מפוליטיקאים שעושים להם רע, להבין שיש מי שמציעים חלופה לייאוש, ולבחור בהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו