בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דה-לגיטימציה

151תגובות

מסע הדה-לגיטימציה של ישראל צובר בשבועות האחרונים תאוצה מסחררת. הוא מתרחש כאן, בישראל, ולא בידי מבקריה מבחוץ. המסע הזה חמור בהרבה מהדה-לגיטימציה בעולם: זו הדה-לגיטימציה בעיני הישראלים. סופו שלא (רק) העולם יפסיק להאמין בישראל, הישראלים עצמם יפסיקו להאמין בה ובמוסדותיה.

הארגונים הבינלאומיים מוזמנים להכריז על הפסקת אש. צמרתה של המדינה עושה את העבודה. קו (עקום) אחד מחבר בין תעלולי הקמת ממשלת ה"אחדות" לבין תעלולי המדינה בפרשת בית האולפנה, והקו הזה משדר רק מסר אחד לאזרחיה, בעיקר לצעירים: הנוכלות היא הדרך, השקר הוא המסר.

מי שמצקצק בלשונו לנוכח מעשי הפקרות של בני נוער, מוטב לו לזכור שהדג הזה מסריח מהראש. בפעם הבאה שעבריין צעיר ייצא מבית המשפט, הוא יוכל לומר את מה שלימד אותו ראש הממשלה שלו: הוא "ישקול" ו"יחשוב" מה יעשה לנוכח פסק הדין; ובפעם הבאה שאדם ייתפס במרמה, הוא יוכל להציג את דמות המופת שלו: שאול מופז.

אלה מפרקים את המסגרת השברירית של המשטר בישראל יותר מכל מבקריה. הנזק שהם גורמים אינו פוגע רק בתדמיתה, הוא מכרסם במהותה. הפואמה הפדגוגית הזאת, שעת החינוך למרמה ולעבריינות, מוכיחה, שבראש המדינה עומדות לא רק דמויות ציניות, אלא אנטי-חינוכיות. כמה חבל שאי אפשר להוציאן מתוכניות הלימודים.

המורה לאזרחות בנימין נתניהו מעביר פרק בשלטון החוק. את תלמידיו הוא מלמד, שאחרי פסק דין סופי של בית המשפט זכאי המורשע לשקול מה לעשות. כן, לא בית המשפט הוא שהחליט, אלא המורשע הוא שיחליט. עמיתו לחדר המורים, המשנה החדש שאול מופז, אומר, שהוא "מאמין בשלטון החוק", כאילו שלטון החוק הוא עניין של אמונה. ירצה, יאמין; לא ירצה, לא יאמין.

גם משטרת ישראל משתתפת באחרונה בשיעורי האנטי-אזרחות הללו. היא מלמדת, שמפגינים הם אויבים. אחרי שכלאו מפגינים שעוד לא יצאו מפתח משרדם בערב יום העצמאות, באה אלימות השוטרים בהפגנה שלשום נגד הרחבת הממשלה. מה יחשבו הצעירים הללו על מדינתם ולמה יגדלו?

אלה היו רק קדימונים למעשה האנטי-חינוכי הגדול מכולם: הצגת צירוף מופז כמהלך למען המדינה. את המהלכים רקח נתן אשל, היועץ המטריד: פעם אדם במצבו לא היה יוצא מהבית מרוב בושה; עכשיו הוא מעניק ראיונות טלוויזיה על פועלו. פרקליט פרטי מנהל את המו"מ-כביכול עם הפלסטינים, ולחשן-מטרידן מרכיב ממשלות בישראל, עוד מעשה דה-לגיטימציה של מוסדות המדינה.

רחמים כלנתר ואלכס גולדפרב היו פעם סמלי בושה. כלנתר העביר את תמיכתו לראש עיריית ירושלים תמורת מינויו לסגן ראש העירייה לענייני דת ותברואה, וזכה לחיי נצח במושג שנקרא על שמו; גולדפרב תמך בהסכמי אוסלו ב' תמורת מיצובישי. משניהם צריך עכשיו לבקש סליחה. מופז הגדיל לעשות הרבה יותר משניהם - הוא הצטרף לממשלה רק כדי להבטיח עוד שנה וחצי בכנסת, לעצמו ולרונית תירוש - ועל שמו כבר לא ימציאו שום כינויי גנאי.

אבל הנזק הגדול ביותר הוא במסר העולה מהפרשיות הללו: אתם, אזרחי ישראל, מטומטמים בעיני מנהיגיכם. היש דה-לגיטימציה חמורה יותר של המדינה מהעלבון הזה שהמנהיגים מטיחים באזרחיה? אם המנהיגים חושבים ככה על אזרחיהם, מה יגידו בגת (ובניו יורק), ומה יבשרו בחוצות אשקלון (ולונדון)? נתניהו-ברק-מופז אומרים לישראלים ולעולם: אנחנו מנהיגים מדינת גמדים, שכל נתיניה נבערים ואזרחיה טיפשים, ולהם נוכל למכור כל שקר. נגיד להם שהיום הוא לילה והיריקות הן גשם - והם יאמינו. אנחנו גם מנהיגים מדינה, שבה פסיקות בית המשפט נחשבות להמלצות. עכשיו אנחנו כבר לא רק מצפצפים על החוק הבינלאומי, אלא אפילו על זה של ישראל. ואם זו לא דה-לגיטימציה, דה-לגיטימציה מהי?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו