בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצביעות של מבקרי מופז

359תגובות

בשנות ה-70 הבטיח מנחם בגין לציבור, שהוא לא יוותר על מדבר סיני ואף יקים בו את ביתו. חצי שנה אחרי שהיה לראש הממשלה ויתר בגין על מדבר סיני. בקיץ 1992 עלה יצחק רבין לרמת הגולן והבטיח לתושביה, שלעולם לא ייסוג מרמת הגולן. שנה אחר כך הציע רבין לנשיא סוריה אסד לסגת מרמת הגולן כולה. ערב הבחירות של 2003 קבע אריאל שרון, שדין נצרים כדין תל אביב. שנתיים אחר כך החריב שרון את נצרים עד היסוד. בסתיו 2005 התמודד שמעון פרס על ראשות העבודה, כשהוא מביע נאמנות מוחלטת למפלגתו. כעבור שלושה שבועות בלבד חצה פרס את הקווים, הצטרף לקדימה והביא לקריסת המפלגה שבה היה חבר כל חייו ולה נשבע אמונים זה עתה.

כל אחד מארבעת המעשים הללו של שבירת-מלה וניפוץ עיקרון התקבל בתשואות. התשואות לא היו מקריות. במשך עשרות שנים היה החלום של המרכז-שמאל הישראלי חלום דה-גול. הכמיהה היתה למנהיג ברוטלי, שיבגוד בעקרונותיו ויבגוד בבוחריו ויוציא אל הפועל את האידיאולוגיה של יריביו. לכן בכל פעם שנמצא איש-ימין או איש-מדים שיממש את הפנטסיה הגוליסטית - הוא נישא על כפיים.

כשבגין הלאומי שבר מלה - הוא היה לענק. כשרבין הנצי שבר מלה - הוא היה לגיבור השלום. כששרון הכוחני שבר מלה - הוא היה לאתרוג. אפילו כשפרס השנוא שבר מלה - הוא היה לחביב הקהל וזכה לעדנה מאוחרת. כל מעשה של שבירת-מלה או ניפוץ עיקרון אשר שירת את השלום, השמאל, או האופנה נתפש בישראל כמעשה של גבורה עילאית. אף על פי שהמעשים הללו היו בלתי ישרים ובלתי דמוקרטיים הם זיכו את מבצעיהם במעמד-על של מדינאים שעלו לגדולה.

האם מופז יצליח לטהר את עצמו? דברו על זה בפייסבוק

שאול מופז שבר-מלה, אבל לא ניפץ עיקרון. המדיניות העקרונית שלו היתה ידועה זה זמן רב: להקים ממשלת אחדות ציונית-מרכזית, שתחזיר את ישראל לשפיות. המדיניות העקרונית הזאת אינה שונה מזאת של שלי יחימוביץ' או יאיר לפיד. כל פרשן בישראל ידע, שלמרות הדיבורים המתלהמים של ערב בחירות, גם קדימה, גם העבודה וגם האיש והתקנון ביקשו לחבור לבנימין נתניהו לאחר הבחירות. גם הגנרל, גם הסוציאל-דמוקרטית וגם הטאלנט קיוו לחלץ את נתניהו ממלתעות המתנחלים והחרדים ולהביא אותו אל המרכז.

כך שכל מה שהרמטכ"ל לשעבר עשה השבוע הוא להקדים את כוכבי ערוץ 2. במקום שיחימוביץ' ולפיד יתיישבו ליד שולחן הממשלה בספטמבר, התיישב מופז ליד שולחן הממשלה במאי. שום בגידה בערכים לא היתה כאן ושום מכירה של עקרונות. מופז נאלץ לבלוע כמה מלים מיותרות שאמר באחרונה, אך הוא נותר נאמן לעצמו הרבה יותר משבגין, רבין, שרון ופרס נותרו נאמנים לעצמם. מי שהילל את גבורת פוני-הפרסה של העבר ומגדף את משנה הטקטיקה של ההווה לוקה, במקרה הטוב, בצביעות. במקרה הרע, הוא לוקה בגזענות.

השאלה היא שאלת עתיד. הדמוקרטיה הישראלית חולה: היא אינה מייצגת את הרוב, אינה מגינה על המיעוט ואינה מאפשרת לממשל למשול. כך אי אפשר לעשות שלום, לעמוד במלחמה או לחולל שינוי חברתי-כלכלי עמוק. לכן מה שנתניהו ומופז עשו השבוע חשוב כל כך. הם יצרו הזדמנות שלא היתה כמוה ולא תהיה כמוה לשנות את שיטת הממשל. אם השניים לא ינצלו את הזדמנות הפז - שניהם ארורים. אבל אם המשנה לראש הממשלה יביא את ראש הממשלה לתקן את המשטר - שאפו.

לא בדיבורים קטנים אלא במעשים גדולים יטהר מופז את עצמו. רק אם יצליח לכונן כאן משטר דמוקרטי חדש ומתפקד, יזכה שוב האיש המושמץ במדינה לאמון ואהדה. מי יודע, אולי הוא יצליח אפילו למחות את קצף השנאה משפתותיהם של צבועים וגזענים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו