בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמי שאלה בערבית, אני הקראתי בעברית

6תגובות

"דבר, זיכרון", אני מנסה לפעמים להמריץ את המחשבה שלי, כמו בכותרת ספרו של ולדימיר נבוקוב, ונותרת עם גלויה יחידה של תמונת ילדות - קפואה, בלא הקשר, בלא מלים או יכולת לרקום אותה לרצף של אלבום תמונות, זיכרון, חיים. כשאני מנסה להפוך את הגלויה, להבין את השפה שבה נשלחה אלי - עברית? ערבית? - או מי שלח לי את הזיכרון מבאר הילדות עד למציאות חיי העכשווית, אין לי מענה. אין אפשרות להתכתב.

בשנים האחרונות אני מתבלבלת בתמונות זיכרון העולות בי, בין אמא שלי למטפלת שהחליפה אותה. עברו שנים מאז נפטרו שתיהן, והזיכרון המתעתע אינו נשמע להוראות אנוש ומערבב לי בין דמויותיהן.

אני זוכרת את הבקשה החוזרת שלהן בערבית, שאלמד אותן את אותיות הא"ב העברי. יש לי תמונת זיכרון, שבה אני נעתרת ומראה לאחת מהן איך חוצבים אותיות בכתב עברי ומבקשת ממנה לחזור בקול אחרי על שמן. אבל למי מהן? לאמא שנפטרה כשהייתי בת תשע, או למטפלת שהחליפה אותה בתום השבעה?

אני זוכרת בבירור את השיטוט השבועי עם אמא. אחרי שהיתה אוספת אותי משיעור לריקוד ג'ז, היתה מוליכה אותי לחנות כלי הכתיבה הסמוכה ושוקעת בשיחה בערבית עם המוכר. בינתיים הייתי מסתכלת במדף הספרים הקטן שבחנות. "בחרת משהו?", היתה שואלת אותי בשפתה. הייתי מראה לה את הספר ששקעתי בו, היא היתה מדפדפת בו, מסתכלת בציורים, שואלת את המוכר בשפתם מה בחרתי, ומשלמת.

אני לא זוכרת מתי עברתי לקרוא עיתונים, אבל אני זוכרת את הניסיון לעמוד על קצות האצבעות ולמתוח את הגוף כדי להגיע לעיתון שהיה ממוקם גבוה-גבוה, ואת אמא מתקרבת ושואלת בערבית - "זה העיתון שאת רוצה?" - ושולפת מקרוסלת העיתונים גיליון דקיק בן שני עמודים, שנקרא בשם "שער למתחיל".

באחרונה התבשרתי, שהעיתון, שנוסד במארס 1956 במחלקה להנחלת הלשון של משרד החינוך, היה מיועד לעולים חדשים, יהודי התפוצות, קשישים ותלמידים מהמגזר הערבי והחינוך המיוחד (טלילה נשר, "השער נסגר", "הארץ" 25.4). אין לי הסבר מניח את הדעת להשתייכותי לאוכלוסיית קוראיו, פרט לכך שלא תמיד אפשר להסביר אהבה.

"שער למתחיל" היה העיתון שקראתי בשקיקה וברצינות תהומית עד גיל תשע. לא "פילון" ולא "אצבעוני", שעליהם היו חברותי מנויות, משכו את לבי. מאמי ביקשתי את העיתון שדיווח על אירועי אקטואליה בפשטות ובאותיות מאירות עיניים ומנוקדות, ששיוו לו מראה ילדותי. אני זוכרת את ההתרגשות מדי שבוע לנוכח גיליון חדש, העונג שבפתיחתו, צליל רשרוש הדפים הנפתחים, והסקרנות שבה עברתי מידיעה לידיעה. "מה את קוראת?" היתה אמי שואלת בערבית, ואני הייתי מקריאה לה בעברית במשפטים בסיסיים וקצרים את חדשות השבוע החולף.

"שער למתחיל" נולד הרבה לפני מהדורות החדשות לילדים. אינני יודעת אם עורכיו התכוונו להנחיל מסורת קריאת עיתון לילדים קטנים, אבל זה היה העיתון הראשון שקראתי באדיקות. בימים שהערוץ הראשון, הממלכתי, שידר חדשות בעברית גבוהה שלא הבנתי אותה במלואה, ואמי האזינה לרדיו בערבית, "שער למתחיל" העביר לי מידע חדשותי תמציתי.

אין לי טיעון נוקב לרצוני שהעיתון בן 56 השנים לא ייסגר, פרט לצביטה חזקה בלב. צביטה המתגברת לנוכח ההבנה, ש"השער נסגר" בבוטות על קהל קוראיו וצוות עורכיו ושהנימוק הוא "כשל ביורוקרטי", שזה בעברית פשוטה: אטימות ממסדית והתעלמות מאוכלוסייה מוחלשת, השואפת להשתייך לחברה הישראלית.

עם סגירתו היתה לעיתון תפוצה לא מבוטלת של כ-5,500 עותקים מודפסים, לצד מהדורה דיגיטלית. ברור לי שלציבור אין צורך באפליקציה של "שער למתחיל" באייפון, אבל בזיכרוני נצרב מאז קריאת הכתבה מבטו העגמומי של העורך המיתולוגי חיים יעקובסון, שהיטיב לתאר את פועלו: "אפשר בהחלט לומר שעצם הצלחתו (של העיתון) נמדדה במספר האנשים שהפסיקו לקרוא אותו ולא נזקקו לו יותר. המטרה תמיד היתה להעביר אנשים לקריאה בעיתון ‘רגיל', שיצליחו להאזין למהדורת החדשות". ועוד אמר, ובדרכו הצליח (שוב) לנסח בעבורי אמת פשוטה: "זה רגע עצוב... רשימת האנשים שבלעדיו לא יכולים היו לקרוא את הכתבה שלכם היום ארוכה ומכובדת מאוד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו