בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תוותרו על אמנות

תגובות

ללימודי האמנויות מעמד נחות במיוחד במערכת החינוך. בהתאם לכך, מוקדשות להם מעט שעות לימוד, גם בהשוואה למספר השעות המוקדשות לאמנויות במדינות אחרות בעולם המערבי. ממחקר מקיף שנערך במדינות ה-OECD עולה, כי בעוד שבישראל מוקצים ללימודי אמנות בבית הספר היסודי 1.6 שעות לימוד שבועיות בממוצע, באוסטריה לומדים 4.4 שעות, בדנמרק - 3.8, באיטליה - 3.3, ובפינלנד מוקצות 3.2 שעות שבועיות בממוצע ללימוד אמנויות. כל זאת למרות שמספר שעות הלימוד בבתי הספר היסודיים בישראל הוא מהגבוהים במדינות ה-OECD. רק יוון, מדינה בעלת מורשת אמנותית מפוארת והווה מדכדך, מציגה סדר עדיפויות דומה לזה של ישראל.

למעשה, אותן שעתיים בשבוע הנלמדות בבתי הספר היסודיים (והנן בגדר המלצה בלבד), אמורות להספיק ללימוד של חמישה מקצועות: מוסיקה, תיאטרון, אמנות חזותית, מחול, ולבסוף, כמקצוע אחד, קולנוע, טלוויזיה ותקשורת.

בחטיבות הביניים אין כלל המלצה ללמד אמנות, ובתיכונים לומדים אמנות רק במגמות המיוחדות המיועדות לכך. במקרה הטוב ההתייחסות ללימודי האמנות במערכת החינוך הישראלית היא כאל מותרות, או כנושא שמתאים לילדי הגן או הכיתות הנמוכות. במקרה הרע מתייחסים לדבר כאל בזבוז זמן.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

לכאורה, זוהי תוצאה של שיקול מעשי: מערכת החינוך נותנת עדיפות למקצועות לימוד הנתפשים כמקדמים תשואה כלכלית, ומזניחה, שלא לומר מכחידה, מקצועות שנדמים כלא מקדמים תכלית זו. בהתאם לכך, המקצועות הטכנולוגיים והכלכליים זוכים להעדפה על חשבון מקצועות הומניסטיים ולימודי האמנות, למרות שלמקצועות אלה יש ערך מיוחד בהתפתחות האתית של האדם.

היחיד נתפש כבורג במכונה הכלכלית ומערכת החינוך נתפשת כפס יצור להכנת "ברגים" שיתאימו לצורכי השוק, ואף מוערכת לפי מדד זה. אולם להעדפה הזאת יש מחיר: היא מביאה להתנוונות אתית של יחידים ותורמת לתהליכי וולגריזציה של החברה, שקשה שלא לחוש בהם באחרונה (ביציעי התיאטרון, בתוכניות הטלוויזיה, במגרשי הכדורגל וגם כך סתם ברחוב).

החינוך לאמנות חייב להיות חלק מהחינוך הבסיסי של כל ילדה וילד. אסור שייתפש כמעין תוסף להכשרה המקצועית בבתי הספר, או כמצרך מותרות שמרשים לעצמם רק מי שידם משגת (במסגרת החינוך האפור), ואף לא כתחום השמור ליחידי סגולה בעלי כישרון ייחודי. הבנת חשיבותו של החינוך לאמנות חייבת לבוא מן הכרה שבתי הספר הם יסוד מכונן של חיי חברה ותרבות במדינה. זכותם של כל ילדי ישראל לקבל השכלה תרבותית יסודית ומעמיקה, שתאפשר להם להתפתח כראוי.

לפיכך, יש לשנות את הדרך שבה נתפש החינוך לאמנות, ולתרגם שינוי זה למערכת השעות של בתי הספר. בסופו של דבר, שינויים כאלה הם שיקבעו אם פנינו, כחברה, מועדות אל עבר אופקים חדשים, נאורים, או שהוולגריזציה תשתלט על כל חלקה טובה.

ד"ר פרוגל וד"ר ברחנא-לורנד מלמדים בבית הספר לאמנויות, בסמינר הקיבוצים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו