בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחאה האמיתית

23תגובות

גדעון לוי מלין על העובדה שלמחאה אבדו המנהיגים המוכרים ("מפזרים את ההפגנה", "הארץ" 13.5). הוא מותח ביקורת על ההפגנה במוצאי שבת, מכיוון שהיא לא הובלה על ידי "האבות המייסדים", שהסתובבו בה לדבריו "כזרים במקום שהיה ביתם".

ראשית, כדאי לתקנו ולומר לו, אלה לא היו אבות מייסדים כי אם נשים מייסדות. ואז גם ראוי להזכיר ללוי שמחאה עממית כמו זו שמתפרצת עתה, מגיעה מעומקי הציבור. היא מגיעה לפני הכל משכונות מצוקה, ממחוסרי ומחוסרות דיור, מכאלה שמתמודדות עם עוני והפרטה. היא מגיעה קודם כל מאוכלוסיות מודרות ושקופות, ממנעד רחב של ציבורים שמאסו במנהיגים.

העובדה שעל הבמה בשבת עמדה ודיברה שורה ארוכה של פעילות ופעילים, דווקא היא שמעידה כי זה עתה החלה מחאה עממית, מחאה שבקדמתה חייבים להיות אלה שהם הנפגעות והנפגעים העיקריים של האפליה, הגזענות, השוביניזם והכלכלה הדכאנית. כי הפעם זו מחאה שמתעקשת על חיבור בין מאבקים, על הקשר בין גזענות ואפליה כלפי התקווה-לוינסקי-ג'סי-כהן-אל-עראקיב-צפת.

אין זה מפליא שההפגנות בשבת נולדו בשכונות. אכן, הגיעה העת להפנות את המבט הציבורי בדיוק אל אלה שמשלמות ומשלמים את המחיר הגבוה ביותר על הדרה והעפה החוצה ממה שהיה קודם לכן השיח הציבורי המרכזי. את הדומיננטיות הזאת אנו רוצות ורוצים לשנות, ולכן כל אחת ואחד מאתנו היא/הוא מנהיג. צר לי שדווקא לוי עושה שימוש בשפה כה הגמונית, וברגע שלא מצא את "האבות המייסדים" בקדמת הבמה, הוא הניח כי זו מחאה כאוטית, "מוזרה".

וזה הזמן להדגיש שאין בכך כדי להפחית חלילה בערכן של הדמויות הנפלאות שהובילו לפני שנה את המחאה החברתית. לעולם ארחש להן הערכה גדולה.

ואולם, הבינאריות שגדעון לוי תר אחריה ולא מצאה, היא בדיוק אותה בינאריות שיש להתקומם נגדה, גם אם מציאות המחאה עכשיו נראית לו כאוטית ולא סדורה. זאת מכיוון שדווקא אנחנו, אותם "אלמונים", כדבריו של לוי, שכורעים וקורסים תחת הון-און-ושלטון, לא מבקשים לעצמנו מנהיגים. אנו רוצות ורוצים בעבורנו שטח בוער, מתמרד, סולידרי, שמתנהל ומתקיים בגובה עיניים, מסרב ליחסי כוח ליניאריים, ומעניק הכרה לכל איש ואשה שצועקים יחד - די לנו בממשלה, די לנו בשיטה, כי לכולנו מגיעים חיים בכבוד, חיים עם קורת גג, פרנסה ראויה, חיים שבהם יש חירות ממחסור, מגזענות ואפליה.

כי זהו צדק חברתי עתה, וכשאנו מכריזות ומכריזים זאת, כוונתנו היא יצירת שותפות עממית של ממש, שותפות שבה כולנו צועדות וצועדים יחדיו - ערבים, יהודיות, מזרחים, יוצאות אתיופיה, מהגרי עבודה, פליטות, מחוסרי דיור, יושבות מאהלים, נפגעות אלימות מינית, נפגעי אלימות מגדרית, אשכנזים, וכולנו יחד מישירים מבט למעלה - אל אותם "מנהיגים" שממשיכים להפוך את חיי רובנו לבלתי נסבלים.

הכותבת היא רכזת בפורום "שותפות-שראקה", וריכזה בעבר קמפיינים בעבור ארגוני נשים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו