בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מפרעה ועד קצב

96תגובות

במקום מרכזי בבתי ספר ממלכתיים בישראל יש לוח מודעות שעליו מתנוססות תמונות של ארבעה אנשים: תיאודור הרצל, שמעון פרס, בנימין נתניהו ובני גנץ. ייתכן שיש בתי ספר שבהם מוצגת עוד תמונה, של גדעון סער. עיני התלמידים נתקלות בתמונות אלה מרגע כניסתם לבית הספר ועד ליציאתם ממנו.

זוהי חוויית מציאות של מיליוני ילדים במשך כ-200 ימים בשנה, על פני שמונה או 12 השנים המעצבות ביותר של אישיותם. פעם בכמה שנים תמונה כלשהי מוסרת מלוח התצוגה ותמונה אחרת מוצבת שם במקומה.

הטעם שניתן להצגת תמונות אלה ידוע. התמונות אמורות להיות שיעור אזרחות ראשון שניתן לכל תלמידי ישראל. זאת ועוד, מראה תמונות הפוטושופ של ארבעת המופלאים החיים, מבין החמישה, משרה תחושה של רוגע ונחת. באמצעותן הילד הישראלי חש מדי יום ביומו שהוא נמצא בידיים טובות. מראה הארבעה נוסך בתלמידים הרגשת ביטחון, ולבם יכול להיות שקט ופנוי לספיגת חוכמה, בינה ודעת.

המנהג להציג לראווה את תבנית מראה שליטי המדינה הוא עתיק יומין. יש להניח, שצלמיות הנושאות את דמות פרעה אמנחותפ השלישי היו נפוצות ברחבי מצרים במחצית הראשונה של המאה ה-14 לפני הספירה. סביר גם להניח, כי 3,200 שנים אחר כך, במאה ה-19, בכיכרות כפרים בבוהמיה עמדו תצוגות מתמידות של בבואת הקייזר פרנץ-יוזף הראשון, שליט האימפריה האוסטרו-הונגרית.

מובן שגם בימינו יש משטרים שבהם רשות הרבים ומוסדות החינוך טובעים בים של דיוקנאות השליטים; כמו, למשל, בסוריה ובצפון קוריאה. בקובה, בשנות ה-50 של המאה הקודמת, מורדים בחוליות הגרילה שהסתתרו בהרי סיירה מאסטרה, מן הסתם נשאו בכיסם את תמונת מפקדם הנערץ צ'ה גווארה. עשר שנים קודם לכן היו בוודאי חברי אצ"ל שהחזיקו בבתיהם או בכיסם תמונות של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין.

בישראל 2012 אין שום צורך להזכיר למישהו מאזרחי המדינה, בכל גיל שהוא, מי השליטים וכיצד הם נראים. בחודשים האחרונים אין אפילו יום אחד שבו דמות ראש הממשלה אינה נשקפת מעל מסכי הטלוויזיה. שלושת האישים האחרים מופיעים בתכיפות נמוכה יותר, אך אין אפשרות להחמיץ את מראיהם באמצעי התקשורת. אם תכלית התמונות היא להרגיל את התלמיד למשמעת אזרחית ולהכרת מוסדות הדמוקרטיה, די היה להציג תמונות של בניין הכנסת והיכל בית המשפט העליון. לאלה אפשר להוסיף תצלומים של בית נשיאי ישראל ושל המעון הרשמי של ראשי הממשלה בירושלים, ובאישור הצנזור הצבאי, גם תמונה של מחנה מטכ"ל.

ההצגה המתמדת של תמונות האישים איננה רק אנכרוניסטית ומיותרת; קשה לדמיין פוליטיזציה חריפה יותר של מערכת החינוך, המשרתת את שלטון המנהיג. היא בונה במוחות הצעירים באופן שיטתי ורציף זיהוי מלא של התפקיד הממלכתי עם האדם האינדיווידואלי. וכל זאת בלי לדבר על השפעת התמונות על מורי בית הספר וההורים המבקרים בו לעתים קרובות. יש גם סכנה מסוימת בהצגה של אדם, בעודו בחיים, כאייקון קבוע. יעיד על כך דור שלם של צעירים בישראל, שבתודעתם נצרבה בשנותיהם המכוננות ביותר בבואה של אנס סדרתי המרצה כיום את עונשו בבית הכלא. מי הפסיכולוג שיכול להעריך את עומק השריטות בנפש בני הדור הזה.

לנוכח כל זאת, מן הראוי שמנכ"ל משרד החינוך ינחה את מנהלי בתי הספר להימנע מהצבה במתחם בית הספר, במצגת קבועה, כל תמונה של אדם כלשהו בעודו בחיים. ביום העצמאות יתיר משרד החינוך הצגה, למשך זמן קצוב, של תמונות ישראלים החיים עמנו, כגון חתני פרס נובל.

עם זאת, יש לעודד הצגת תמונות של אישים שונים בעולם. למשל, במקום פרס, נתניהו, גנץ וסער אפשר להציב במקום בולט בבית הספר את התמונות של בטהובן, שפינוזה, ואן גוך ואיינשטיין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו