בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דת העבודה

רוצים חלוקת נטל? אפשר ללמוד מהאמריקאים: הם לא מגייסים את חסידי סאטמר לצבא ולא דורשים שינהיגו לימודי ליבה, אבל גם לא נותנים להם קצבאות. לכן הסאטמרים יוצאים לעבוד

10תגובות

חנות B&H בניו יורק היא היכל וידיאו, מקדש מעט למקרנות ומצלמות. זהו אתר תיירות מבוקש בקרב תיירים מישראל. עברית שומעים שם יותר מבכל מוזיאון בניו יורק. הנכנס לשם מוצא את עצמו במקום שדמות אחת משוכפלת בו עשרות פעמים. הדמות חובשת כיפה שחורה, לובשת חולצה לבנה ויש לה זקן ופאות. היא נמצאת בכל מקום: מאחורי הקופות, לצד מדפי התצוגה וליד הלקוחות. הקופאי, היועץ והמוכר הם חסידי סאטמר, מהחסידות ההיא, שלא אוהבת את הציונות.

לו הייתי ראש ישיבה בישראל לא הייתי רוצה שתלמידי יסתובבו בחנות הזאת. לא הייתי חושש משפע המצלמות, אלא מהרעיון החתרני העומד מאחורי עבודתם של החסידים. עובד B&H הוא יותר שומר מצוות ופחות תלמיד חכם. הוא יודע יותר על מערכות וידיאו משהוא יודע על שמעיה ואבטליון, שלפי פרקי אבות פסקו: אהוב את המלאכה, שנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות.

לו הייתי ראש ישיבה בישראל הייתי נזהר מפסיקה זו ורואה בה דוגמה מסוכנת לתלמידים. הם חונכו לשנוא את המלאכה ולאהוב את הרבנות, והרשות? לרשות הם כל כך מחוברים עד שכבר קשה להפריד בין פיותיהם לעטיניה.

נתן רביד

במרחק של עשר שעות טיסה מהחנות, בירושלים, אומר חסיד סאטמר, יואליש קרויס, לאמנון לוי בסדרה "החרדים", שהוא לא צריך את הטובות שלנו, לא את קצבאות הילדים ולא את ההקצבות לישיבות. לא כולם מוותרים על הכסף. יש מי שמקבלים ובוכים. הם מאשימים את החילונים, שאסרו עליהם לעבוד כתנאי לדחיית שירותם הצבאי. החילונים אשמים, אבל מה עם הרבנים ושליחיהם בכנסת? הרבנים שותקים ויש להם סיבה: ככה עומדים לרשותם אלפי חיילים צייתנים. תמיד אפשר להוציא אותם להפגנה ולהורות להם למי להצביע. אנחנו לא עובדים, אומרים התלמידים, כי אתם לא רוצים שנעבוד.

הסאטמרים בניו יורק עובדים כי אין להם ברירה. הם חיים במקום המפריד בין הדת למדינה, בין הפוליטיקה לדת ובין הפוליטיקאים לכספי הציבור. נוסחת שמעיה ואבטליון לא עושה אותם לאדוקים פחות: בשבתות אי אפשר לבצע רכישות באתר של החנות ובשבוע הפסח היא סגורה. החשש שפירור חמץ יחלל את היכל הווידיאו גדול יותר מהחשש להפסד כספי.

כסף הוא מלת מפתח. הוא מחבר בין פוליטיקאים לקופה הציבורית, ובינה לבין כיסם של תלמידי הישיבות. התופעה של לומדי תורה שהמדינה מפרנסת אותם היא ייחודית וחדשה. אפילו את החרדים היא הפתיעה. "אחד מפלאי הדור", התפעל האדמו"ר מסלונים במאמר שפירסם ב-84'; "מי שמכיר את הדורות הקודמים עומד נדהם ומשתומם מול חזון הפלאים".

בחזון הפלאים של האדמו"ר יותר מרבע מיליון בני ישיבות ששונאים את המלאכה ואוהבים את הרבנות מקבלים קצבה חודשית מכספי הרשות, שהם בעצם כספי וכספך. הקצבה הופכת אותם לכוח פוליטי. הפוליטיקאים שומרים עליהם מפני הרשויות והם גומלים להם בקלפי. בחסותם הם מסתגרים בעולם שבו הם יכולים להפלות, להדיר ולהקצין, וכך הם מתגוננים מהעולם החיצוני המאיים לפתות אותם.

בניו יורק עולם הפיתויים נמצא במרחק עשר דקות הליכה מהחנות של הסאטמרים, ובכל זאת הם לא מתפתים. עוצמת הכורח להתפרנס גדולה מעוצמת הפיתוי. הם משרתים את הלקוחות באדיבות ובסבלנות, ובכללם גם נשים שכתפיהן גלויות ושערן פזור.

הסאטמרים לא צדיקים. לפני ארבע שנים הם שילמו 4.3 מיליון דולר לעובדת ממוצא לטיני, פיצוי על קיפוח בתנאי שכרה. עכשיו תלויה ועומדת נגדם תביעה בסך 19 מיליון דולר על הפרת החוק האוסר אפליית נשים.

הם משתדלים שהמגע עם העולם יתחיל וייגמר בחנות. מחוץ לחנות הם מקיימים עולם משלהם שיש בו מערכות עצמאיות של חינוך, תחבורה ובריאות. איש לא מתעקש לשלב אותם בחברה, ללמד אותם את מקצועות הליבה, או לגייס אותם לצבא.

הלהיטות בישראל לגייס אותם היא דמגוגית. הקריאה ל"חלוקת הנטל" היא פתטית. הנטל הוא בכסף ולא בשירות. על גיוס לצבא צועקים ועל ההקצבות שותקים. "חלוקת הנטל" זה פופולרי, זה פטריוטי וזה חסר תוחלת. הצבא לא באמת זקוק להם. אהוד ברק הציע לגייס חרדים למין שירות לאומי, אבל נזהר מלפרש למה הוא מתכוון.

עזבו אותם בשקט. אל תתנו ואל תדרשו. תלמדו מהסאטמרים בניו יורק. שילוב מלא יהיה רק אם החברה כולה תהיה דתית. גיוס מלא יהיה רק אם הצבא כולו יהיה חרדי. ההסדר עם הישיבות נועד לשקם את עולם התורה שחרב בשואה, אך לא רק לימוד התורה נחרב אז, אלא החברה היהודית, על מעלותיה ופגמיה. היתרונות נעלמו והחסרונות נשמרו. "וכאשר פשטתם יד תפשוטו וכאשר שנוררתם תשנוררו" כתב ביאליק לפני מאה שנה. יהודים באירופה כבר אין, אבל השנור עוד חי וקיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו