בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבנקים מחכים לכחלונים

36תגובות

נדיר מאוד לפגוש באווירת חג צרכני כמו זאת שמספק באחרונה שוק הסלולר הישראלי. באיחור טיפוסי מתרחש בשוק התקשורת הישראלי סינכרון נדיר בין האינטרסים של הציבור, דרישות הרגולציה והצורך הליברלי בשוק תחרותי. לא עוד התחייבויות כובלות, חשבוניות סבוכות ובריונים ספורים המחלקים ביניהם את השליטה במגרש המשחקים. מעתה: שוק פתוח לתחרות, חשבוניות צחות כשלג ומחירים הגיוניים לכל.

לא ברור עדיין מה תותיר המהפכה שמוביל בשנים האחרונות שר התקשורת משה כחלון. לא ברור כמה מהשחקניות החדשות בשוק הסלולר תיהפכנה לחברות רווחיות, שמספקות שירותים אמינים במחירים סבירים, וכמה מהן יתאדו בחלל הווירטואלי. מה שברור הוא שהמהלך של כחלון - שהראה שכשהרגולטור רוצה, הוא יכול לשנות ובגדול - מסתמן כהצלחה. לא במקרה מיהר השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו לברך בחום על פתיחת שוק הסלולר לתחרות, כמעט שנה אחרי שיצא בקריאה לשריו "תהיו כחלונים".

המהלך של כחלון מוצלח כל כך, לא רק כי הוא אמור לחסוך למשפחה הישראלית מאות שקלים בחודש, אלא משום שהוא מתרחש בגזרה חמה. המכשיר הסלולרי הוא ידידו הטוב של האדם. הוא סמל סטטוס, אמצעי תקשורת, כלי עבודה וספק בידור. הוא חשוב לבן ה-16, שמקשקש על קירות חבריו בפייסבוק, כמו שהוא חשוב לאיש העסקים בן ה-40 שעוקב אחר הבורסה בשנחאי, או לגברת בת ה-70 שרוצה לשמוע שהנכד הגיע הביתה בשלום. הטלפון הסלולרי שלנו הוא אנחנו. בלעדיו אנחנו אבודים.

מה שנסתר מעינינו הוא שאנחנו תלויים הרבה יותר בדברים שאנחנו לא רואים. אנחנו יכולים לכלות שעות על התלבטות בין "אייפון 4" ל"גלקסי S2", אבל לרובנו אין מושג למה החשבון שלנו מתנהל דווקא בבנק X, או מהו שיעור דמי הניהול שאנחנו משלמים לקרן הפנסיה. דפי החשבון והדו"חות ששולחים לנו הגופים הפיננסיים מסורבלים ובלתי קריאים, אף על פי שהמידע שהם מכילים עשוי לעלות לנו מאות אלפי שקלים במשך חיינו.

בעת כהונתו כשר אוצר ניסה נתניהו להוביל רפורמה בשוק ההון, רפורמת בכר, שהוציאה את קופות הגמל וקרנות הנאמנות מידי הבנקים לבתי ההשקעות, וניסתה להגביר תחרות בתחום הפנסיוני. הרפורמה, שמטרתה היתה לפוגג מעט את כוחם העצום של הבנקים, לא הצליחה להגיע לכיסו וללבו של הציבור. הסיבות פשוטות: לא רק שקופת הגמל וקרן הנאמנות אינן מוחשיות כמו המכשיר החדש של סמסונג - הן מעבר להישג ידו ותפישתו של הישראלי הממוצע. מרבית הישראלים מנהלים קרב יומיומי המסתכם בגבולות חשבון העו"ש שלהם, והמוצר הפיננסי היחיד שהם מכירים הוא מסגרת האשראי.

לכן קשה הרבה יותר לעמוד על המשמר בתחום הזה, שבו נגזלים אזרחי ישראל לא פחות מאשר בימי הסלולר העליזים. לכן צריך להנגיש ולשווק אותו לציבור: לפשט את דפי החשבון, להגביל את עמלות העו"ש ודמי מסגרת האשראי, ולעודד כניסת יזמים חדשים, שיהיו חופשיים מהצורך לממן ועדי עובדים חזקים ומשכורות עתק של בכירים, ולכן יוכלו להציע שירותי בנקאות בסיסיים וזולים.

בקיצור: היו "כחלונים". הציבור ירגיש ויעריך את זה יותר מכל מסקנה של ועדה כזאת או אחרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו