בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יאיר לפיד, מאחוריך

103תגובות

קדימה התאיידה מפני שבשלוש שנות האופוזיציה היא איבדה את הקשר עם הציבור, בשעה שבנימין נתניהו התאים את עמדותיו למה שהישראלים רצו לשמוע. זו הסיבה שהמפלגה שניצחה בבחירות מסיימת את הקדנציה כשותפה קואליציונית זניחה של הליכוד וצפויה להיבלע בקרבו, ואילו נתניהו נראה כמנהיג בלתי מנוצח.

רק לפני שש שנים זה היה להיפך. קדימה קלעה לתקוות הציבור כשהבטיחה נסיגה חד צדדית מהשטחים, קביעת גבול ותמיכה בינלאומית, והליכוד הצטייר כמפלגת לא-לא שמרנית וחסרת חזון. נתניהו למד את הלקח, והבין שהצלחתו תלויה בשיווק מוצלח. התוצאה לא תיאמן: למרות שדבק באמונותיו הבסיסיות - שעל ישראל מרחפת סכנת השמדה ושהעניים הם עצלנים - ולמרות שמפלגתו נדדה לימין הקיצוני, ראש הממשלה נתפש כמנהיג ממלכתי ושקול, שנהנה מתמיכה רחבה בדעת הקהל.

התמיכה הציבורית לא נובעת מהכרה פתאומית בגדולתו של ראש הממשלה, וגם לא מאיזה שינוי פנימי שעבר נתניהו. היא נובעת מפיענוח נכון של עמדות הציבור ותרגומן לצעדים פוליטיים. עמיתי יוסי ורטר כינה פעם את נתניהו "נרקומן של סקרים". ההתמכרות למספרים השתלמה, והיא המפתח להצלחת נתניהו בקדנציה הנוכחית, לעומת הסערות והמחלוקות של הקדנציה הקודמת. נתניהו הבין שבעיני הציבור אין שום חשיבות למה שאמרת בעבר, אלא רק למה שפופולרי בהווה. כתבים פוליטיים אוהבים לעמת את הפוליטיקאים עם הצהרותיהם ונאומיהם מיום אתמול. זה משעשע את מאזיני הבוקר של רזי ברקאי בגלי צה"ל, אבל חסר משמעות פוליטית. אם קלעת למה שהמאזינים רוצים לשמוע היום, הם יאהבו אותך, וזה לא משנה להם אם קודם הצגת עמדות הפוכות באותה מידת שכנוע.

ההכרה הזאת הובילה את נתניהו לאמץ את עמדות יריביו, אם זיהה שהן אהובות בציבור. כך כייס את ציפי לבני בנאום בר אילן, שבו הכריז על תמיכתו במדינה פלסטינית. כך ניטרל את מפגיני רוטשילד בהקמת ועדת טרכטנברג, ובהבטחה המעורפלת לשקם חלק ממדינת הרווחה ההרוסה ולהילחם בטייקונים. כך שיחרר את גלעד שליט משבי החמאס, בתמורה לשחרור מאות טרוריסטים בניגוד מוחלט לעמדותיו בעבר. וכך הוא עושה עכשיו בהתרחקותו מהחרדים וקריאתו לגיוס כללי, בניסיון לנטרל את יאיר לפיד.

הציבור מתגמל את הפוליטיקאים על אמירות יפות, ולא על מעשים. איש לא שאל את נתניהו, או את קודמיו, מדוע המדינה הפלסטינית לא קמה. די שהמנהיגים יתמכו ברעיון, ויאשימו את הצד השני בכשלון השיחות המדיניות. לכולם ברור שתלמידי הישיבות לא יגויסו ושלא תיכתב חוקה, אבל כיף לשמוע את המלים היפות ולחשוב שהפוליטיקאי הוא אחד משלנו.

במציאות הפוליטית של 2012 הדמוקרטיה הישירה החליפה את "ממשל הנציגים". חזרנו לאתונה הקדומה, רק שבמקום לכנס את האזרחים בכיכר העיר שואלים אותם לעמדתם בסקרים. דעת הקהל מתמחרת את השוק הפוליטי, ולא האצבעות בפרלמנט: המחיר הזעום ששילם נתניהו כדי להכניס את שאול מופז לקואליציה נקבע בסקרים, שניבאו את קריסת קדימה בבחירות, ולא במליאת הכנסת, שבה סיעת קדימה היא הגדולה ביותר. מופז האמין כנראה בכנות שנתניהו שקרן ושאסור להצטרף לממשלתו, אבל הציבור אמר לו שהוא טועה, ולכן מחל על הצהרותיו הקודמות והתיישב לימין נתניהו כשחקן משנה.

עכשיו התייצב בראש האופוזיציה לפיד, שכמו נתניהו מבין היטב את רוח העם וכל ידיעה עליו שוברת שיאי רייטינג. נתניהו חושש ממנו, כי הוא מתבונן בלפיד ומזהה בו את עצמו בתחילת הקריירה: רהוט, קליט וחסר ניסיון. דחיית הבחירות העניקה למנהיג "יש עתיד" הזדמנות נדירה למצב את עצמו כחלופה לשלטון הליכוד. אך כדי שיצליח, יהיה עליו להימנע מהשגיאות של לבני, לפענח נכון את עמדות הציבור ולאמץ אותן במהירות ובשכנוע, ובעיקר - למנוע מנתניהו לכייס אותו כמו שעשה בהצלחה לקדימה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו