בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ירושלים שלא היכרתם

17תגובות

אני רוצה לספר לכם על ירושלים שלי, ירושלים שאתם לא מכירים. אתם לא מכירים את ירושלים המזרחית, על כפריה הרבים, כי אף פעם לא ביקרתם כאן. גם את שמות הכפרים האלה שיניתם: סילוואן, הכפר שבו נולדתי ובו אני חי עד היום, נהפך לכפר השילוח. א-טור נהפך להר הזיתים. ג'בל מוכבר נהפכה לארמון הנציב.

מצער אותי שאני צריך לתאר לכם מקום שפעמים כה רבות הייתם במרחק של לא יותר ממאה מטר ממנו, שאפילו אם הייתם בו אולי לא האמנתם שזו ירושלים. ירושלים שלי היא כפרים ששורר בהם חורבן, עם בנייה מכוערת, בלי תשתיות וללא ביטחון. בירושלים שלי אין די בתי ספר, אין ילדות ואין בגרות. לא משנה לאיזה כפר נכנסתם - התמונה זהה בכל מקום בעיר שלא חיים בו יהודים.

מתנ"סים? כאן לא יודעים מה זה. מקלטים? יש מקלט באבו-טור, אבל הפכו אותו לבית ספר לבנות כי אין להן מקום ללמוד. תשתיות? איפה אנחנו ואיפה מערב העיר. אנחנו משלמים מסים של עיר ישראלית, אבל זה נראה כאילו אנחנו חיים במחנה פליטים פלסטיני. "חלק בלתי נפרד מירושלים הגדולה", אומרים פוליטיקאים פופוליסטים על מזרח העיר. לו דייקו היו אומרים: "חלק בלתי נפרד ממערך הגבייה של ירושלים הגדולה".

מה שמאפיין את ירושלים שלי, שהופך אותה למכוערת כל כך, הוא בנייה בלתי חוקית. יהיו שיגידו שזה בגלל זלזול בחוק או אפילו ביטוי לעוינות. אבל מניסיוני אני יודע שאנחנו לא מקבלים אפילו אחוז אחד מאישורי הבנייה שמקבלים במערב העיר.

ניסינו פעם להיות כמוכם, ישראלים, מודרנים ושומרי חוק. שני כפרים, עיסאוויה וא-טור, הגישו יחד תוכנית בנייה לזוגות צעירים על שטח גדול בין שני הכפרים. תשובת העירייה היתה שהשטח יפה מכדי לבנות עליו בתים, ולכן יוקם עליו גן ציבורי למען ירושלים המאוחדת והיפה. ואיפה יגורו הזוגות הצעירים? חפשו מקום אחר, אמרו בעירייה. אם לא תמצאו, תמשיכו לבנות באופן לא חוקי ואנחנו כבר נדע איך לטפל בכם. זו דוגמה אחת משני כפרים, יש עוד.

בפעילות שלי בתנועת "לוחמים לשלום" אני פוגש הרבה מאוד ישראלים. כמעט תמיד עולה השאלה הנאיבית: "אבל מדוע יש שנאה בינינו?" וגם: "למה הערבים תמיד מתלוננים?" או: "למה לתת לכם אם ממילא אף פעם אתם לא מרוצים?" התשובה שלי היא, שאילו היינו רואים מרחוק איך אתם חיים ואיך אתם בונים - אולי לא היינו מקנאים. אבל כשאין גבול שמפריד בינינו, רק כביש, וכשההבדלים כל כך חריפים, שום מכונת תעמולה לא יכולה למחוק אותם.

ועכשיו, כמו בכל אחת מ-45 השנים האחרונות, ירושלים מתמלאת בדגלים ובהתרגשות גדולה. גם מצעד הימין, שכולו התססה והתגרות, מגיע למזרח העיר. ואני שואל את עצמי, איך הישראלים מרגישים שירושלים מאוחדת? מקום שאני חש בו זר ולא רצוי, מקום שלא נראה כלל כמו מקום שהייתי רוצה לחיות בו - מקום כזה לא יכול להיקרא "שלי".

טוב שיש את יום ירושלים, כדי שנזכור שיש עוד ירושלים לידינו.

שלום וסלאם עליך ירושלים.

הכותב הוא תושב סילואן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו