בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי ירחם על האסירים הפליליים

94תגובות

הרבה נאמר על שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים ועל ההסכם שהביא לסיומה. אך רק מעטים יודעים שמצבם של האסירים הביטחוניים טוב מזה של האסירים הפליליים. זה שנים שתנאי כליאתם של האסירים הפליליים בישראל נגזרים מתנאי כליאתם של הביטחוניים, לטוב ולרע. בעיקר לרע. זה התחיל במרד בכלא שאטה בקיץ 1958, כאשר עשרות אסירים ביטחוניים ברחו. בעקבות המרד הזה התפישה השיקומית של אסירים פליליים פינתה את מקומה לתפישה ביטחונית. אחר כך, בעקבות שביתות רעב והתפרעויות של אסירים ביטחוניים במהלך השנים, הושתו על כלל האסירים מגבלות על ביקורים, חופשות והחזקת חפצים. כיום אנו עדים לשימוש גובר בהחזקת אסירים בהפרדה (בידוד), ובעקבות שביתת הרעב האחרונה, לכרסום ניכר בזכותם להיפגש עם עורכי דין ובהגבלת מספרם של עורכי הדין שעמם רשאי אסיר להיפגש. כל אסיר.

במידה מסוימת ניתן לומר שהאסירים הפליליים מוחזקים כבני ערובה, ומשלמים מחיר על החזקתם של אסירים ביטחוניים במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר. התירוץ הביטחוני להגבלות יצר מדרון חלקלק שבעקבותיו הוחלו תנאי כליאה קשים באופן גורף, גם על האסירים הפליליים. למשל הבידוד: לעומת 19 האסירים הביטחוניים, שהוחזקו בבידוד ושוחררו בעקבות ההסכם, יותר מ-150 אסירים פליליים מוחזקים בבידוד, בתנאים קשים ולתקופות ממושכות. לאסירים אלה אין כוח פוליטי ולא גיבוי בינלאומי.

העיסוק התקשורתי התמקד באסירים הביטחוניים, לא בפרקטיקה הבעייתית של החזקת אסירים בבידוד. עם שחרורם של האסירים הביטחוניים מהבידוד, ספק אם תימשך ההתעניינות הבינלאומית בישראל בנושא זה. הצלב האדום לא מבקר את האסירים הפליליים המוחזקים בבידוד. הם לא נחשבים ללוחמי חירות או אסירים פוליטיים.

ארגוני זכויות האדם שפעלו סביב שביתת הרעב, בוודאי ימשיכו לפעול ויביאו במוקדם או במאוחר לימודים גבוהים ושאר תנאים וזכויות לאסירים הביטחוניים. הכנסת אף עיגנה באחרונה בחוק מסד מינימלי לתנאי הכליאה ובכלל זה חינוך ופעילויות פנאי. זה אכן ישפר גם את תנאיהם של האסירים הפליליים, אך הפעילות הזאת לא מוקדשת להם. הם גם לא ישוחררו מבידוד.

אסירים פליליים המוחזקים בבידוד אינם נהנים מסולידריות חברתית ולא יהיה קמפיין שישמיע את שוועתם גם אם ישבתו רעב. איש איש לעצמו, כלוא בבדידותו. חלקם לוקים בנפשם, מקצתם קטינים. אחרים מגייסים את מיטב כספם ושאריות שפיותם להיאבק משפטית בשרירות מצבם. התקווה להשתחרר מהבידוד היא לרוב חסרת תוחלת. בית המשפט הישראלי משך ידיו מאסירים אלה, עד שהוא נדמה כחותמת גומי על החלטות השב"ס והמשטרה.

שחרורם של האסירים הביטחוניים מבידוד מטיל ספק בנחיצותו, שכן, כיצד ניתן להסביר שבאבחת קולמוס התרצה שב"ס לשחרר את כולם לאגפים רגילים? האם אותם אסירים, שקודם תוארו כמסוכנים ביותר, הפכו בן לילה לאנשים חביבים? משחרורם ניתן ללמוד שלא מדובר בהכרח שאין מנוס הימנו, שההליך המשפטי לא קיים את תכליתו כמנגנון פיקוח ובקרה, ושאולי כל השנים הלעיטו אותנו בסיפורי בדים על טורפי אדם שחובה להחזיקם בידוד, כשלמעשה זה מיותר.

החזקה של אסיר בבידוד משולה למעשה אלימות של המדינה. ניתן אולי להצדיק שחרור של אסירים ביטחוניים, אך אין אפשרות, מוסרית ומשפטית, להנציח אפליה בוטה, שבה אסירים פליליים נרקבים בתאיהם בבידוד בעוד הביטחוניים מוגנים מפניו. ההסכם להפסקת שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים הוא הישג פוליטי פלסטיני. אין זה הישג מתחום זכויות האדם, והוא תעודת עניות למדינת ישראל המבחינה בין דם לדם.

עו"ד אראל מתמחה בכליאה וזכויות אסירים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו