בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני יפה נפש

177תגובות

לפני כמה ימים הוגשה תלונה במשטרה נגד שר הפנים אלי ישי, בעוון הסתה לאלימות. לא הסתה נגד זרים: את זה הוא עושה בעקביות כבר שנים, ללא הבדל דת, גזע, מין או גיל, וכשהזדמן לו, ממרום מושב הקבע שלו בממשלות ישראל, גם התאמץ פה ושם להתנכל להם באופן מעשי. זו דרכו ואין בכך כל חידוש. מה שהשתנה בשבוע החולף הוא שהשר ישי החל להסית באופן גלוי גם נגד אזרחים ישראלים שמסייעים לזרים. בראיון לגל"צ כינה אותם "יפי נפש המאיימים על המפעל הציוני".

ישי כנראה מבין מצוין בזיהוי איומים על המפעל הציוני. אחרי הכל, את האיום הבולט ביותר הוא מוביל בהצלחה ניכרת: טיפוח אוכלוסיית המונים דתית ענייה ונבערת, שנסמכת על כוח פוליטי חסר פרופורציה כדי לרוקן את המדינה מנכסיה ולהנציח דלות ואבטלה. למעשה, קשה למצוא פרמטר סביר אחד המשייך את ישי למפעל הציוני. שר הפנים של מדינת ישראל הוא פוסט-ציוני קלאסי.

דבר אחד בהחלט יש לו: חוטם פוליטי רגיש, סייסמוגרפי ממש. ישי מזהה היטב את האקלים הציבורי, המתאים לדברי הבלע שלו. בעיית הפליטים ומהגרי העבודה מאפריקה היא סוגיה אסטרטגית שמונחת לפתחה של מדינת ישראל כבר שנים ארוכות, ללא מענה ממשלתי מקיף והולם. ספק אם היא גם מעניינת באמת את שר הפנים: אילו היה אכפת לו, סביר שהיה רותם לכך את כל יכולותיו המיניסטריאליות והפוליטיות. אבל הוא מסתפק בליבוי שנאה.

את גל הפופוליזם הנוכחי שעליו הוא רוכב מייצרים חשדות לכמה מעשים פליליים חמורים, ומלבים כלי תקשורת חסרי אחריות. זה גל נוח לליבוי ולרכיבה. שכונת שפירא בדרום תל אביב, שבימי שגרה נעזבת לנפשה, נהפכה לפתע לאתר עלייה לרגל. בתוך יממה אחת סיירו בה השר לביטחון פנים, מפכ"ל המשטרה ומנכ"ל משרד ראש הממשלה. משום מה הם לא סיירו בבאר שבע, בטייבה או ברחובות, שבכולן התרחשו במהלך השבוע פשעים אלימים שהסתיימו בהרג.

לפני כמה חודשים, בשיאה של סופת החורף הגדולה ובחסות פעילי "מרק לוינסקי", נרתם בית הספר הדמוקרטי "קהילה", שבו מתחנכים ילדי, לתת קורת גג לכמה מאות אפריקאים בשבת הקפואה. במהלך השבת ביקרתי עם בני במקום. הבאנו אתנו כמה זוגות נעליים ישנות שיצאו משימוש בביתנו, ונחטפו בן רגע. הבאנו גם כדורגל, ולירי הקטן שלי השתעשע אתם על המגרש ובסופו של המשחק החליט להעניק להם את הכדור במתנה.

על פי ישי ותומכיו, בני ואני עונים להגדרה של "יפי נפש". העיקרון שאני דוגל בו הוא פשוט מאוד: למדינה יש זכות מלאה לקבוע מי ייכנס בשעריה, ולפקח על הכניסה. לאדם שכבר הצליח להיכנס, והוא יחף ורעב וחסר בית, מותר וראוי לעזור (וכדאי גם מאוד לאפשר לו להתפרנס, מכיוון שהאיסור המטורף בכסילותו על עבודת האפריקאים דוחף אותם לפשיעה). לתפישתי, סיוע הומניטרי לפליטים הוא תמצית האנושיות, הציונות והיהודיות. אבל בהכוונת שר הפנים, ייתכן שבקבוקי התבערה הבאים כבר לא יושלכו לדירות הדחק של האפריקאים, אלא למוקדי הסיוע של יפי הנפש. הם יוכלו לפחות להידרש אז לשירותי הכבאות שעליהם היטיב כל כך לפקד במהלך כהונתו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו