שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

על טרור ההנקה וטרור העבודה

במקום להשתלח באמהות הבוחרות להישאר בבית ולהיניק - ולהציג את בחירתן כדבר הזוי ומגונה - ראוי לתמוך בכל מי שמעזה לחשוב לבד מה טוב לה ולתינוקה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יסמין הלוי

אני קוראת את המאמרים נגד הנקה המתפרסמים בזה אחר זה, ולא מאמינה. אנסה לענות לאמהות שההנקה מקוממת אותן כל כך ולפרק את חבילת הסטריאוטיפים המבזים ואת המתקפה הכוללת נגד שלושה דברים שנהפכו לאחד: הנקה בכלל, הנקה ממושכת והישארות עם התינוק.

חלב אם הוא המזון המושלם לתינוקות. יש פתרונות אחרים, ולגיטימיים, אבל הם טובים פחות. זו עובדה. בהנחה שאין בעיות מיוחדות, הנקה בחודשים הראשונים לחיי התינוק ובחודשים הראשונים והמאתגרים לחיי האשה כאם היא כנראה הדבר הנוח ביותר. היא מאפשרת מקסימום שינה למקסימום בני המשפחה והאכלה מיידית ומדויקת, בלא קימה באמצע הלילה, חימום, קירור וחיטוי. חשוב גם לצנן את האשליה של תינוק לא-יונק. הוא יונק - את חלבן של פרות עלומות, שעובד, יובש לאבקה, הוספו לו כימיקלים, נגרעו ממנו מרכיבים, עורבב עם מים והוכנס לבקבוק פלסטיק בעל פטמת סיליקון.

ולבסוף, וחשוב מכל - ה"כבילה". אין להכחיש, שההנקה כובלת את האם לתינוק, וזה יכול להלחיץ. אבל אפשר לעשות הרבה דברים עם תינוק, ומניסיון אישי אפילו לפתח קריירה. ובעיקר, הנקה היא בלעדית רק בחודשים הראשונים לחיי התינוק. בסביבות גיל שנה יכולים רוב התינוקות להסתדר טוב מאוד עם אוכל.

ראוי לפעול מלמעלה ומלמטה למען נורמליזציה של ההנקה והאמהותצילום: אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

זאת ועוד, אחרי שהתינוקות מפסיקים לינוק הם נהפכים לפעוטות ולילדים, שיש לבשל בשבילם ולהאכילם עוד שנים רבות, לכבס את בגדיהם ולהכיל את שלל צורכיהם הפסיכולוגיים, לדבר עם גננותיהם ומורותיהם, לקחת אותם לרופא כשהם חולים ולאפות להם עוגות ביום ההולדת - ואת כל זה עושות בעיקר הנשים, גם אם לא היניקו. אם כך, מדוע יצא הקצף דווקא על ההנקה?

אבל יש גם כבלים אחרים. מסדרת המאמרים שהתפרסמו ב"הארץ", המבוססים, כך נראה, על ניסיון מועט ועל דוגמאות שאינן מלמדות על הכלל, אפשר להסיק, כי כל אשה שאינה מיניקה חוזרת מיד לחיים מלאי סיפוק, גירוי אינטלקטואלי ועצמאות כלכלית. אבל לרוב הנשים העבודה איננה נופש; ויש נשים שהמחשבה להיפרד מתינוק בן ארבעה חודשים נראית להן אכזרית, נשים שאילו חזרו לעבודה היו מוציאות את כל שכרן על מטפלת ומבלות את היום בגעגועים בלתי נסבלים.

אלה בוחרות להישאר עם תינוקן, לשמוע את גרגוריו, לצפות בחיוכיו הראשונים ולהזינו בפורמולה המתאימה לו ביותר, שאינה עולה כסף, במקום לארוז את עצמן לתוך בגדים נוקשים, למלא הוראות ולהשתכר מעט, לחזור אל תינוק שגם אם אינו יונק רוב הסיכויים שאינו ישן לילה שלם, ושוב לקום לעבודה.

רגשי האשמה המלווים אמהות בחברה שלנו הם תוצאה של מסרים כפולים, ערבוב של פוריטניות נוצרית, אתוס קפיטליסטי וערגה לאם קדמונית ועוטפת. אבל הם אינם כורח המציאות. אמהות שאינן רוצות להיניק אכן סופגות גינויים, אבל בבתי היולדות ובטיפות החלב גם מופעל לחץ רב על המיניקות לא להסתפק בחלבן. ביטויים כמו "מה את, פרה?" באים בדרך כלל מנשים; לצד הלחץ להיות "אמא אבסולוטית" נפוצה גם השיפוטיות הבאה מנשים, בשאלות כמו "מה את עושה חוץ מלהיות אמא" ואמירות על "ויתור" כאשר אשה בוחרת בג'וב הקשה מכל.

הדוגמאות רבות. אבל דווקא נשים המבקשות להשתחרר מהכבילה לשוק העבודה הקפיטליסטי ולהחליט מתי מתאים להן לחזור אליו, ובמקום להשתעבד גם לתינוק וגם לבוס בוחרות להירתם רק למשימה אחת - דווקא הן מעוררות את הגינוי החריף ביותר. האמהות בחברה שלנו היא עבודה קשה בלא זוהר ובלא תמורה כספית. לכן היה ראוי, שנשים - לפחות נשים, ובעיקר אם הן פמיניסטיות - יכבדו גם את הבחירה באמהות במשרה מלאה.

עם כל המתיקות, השהייה עם תינוק עלולה להיות בודדה ומתסכלת. במקום להשתלח ראוי לפרגן ולעזור לכל מי שמעזה (ומצליחה) לחשוב לבד מה טוב לה ולתינוקה ולפעול על פי רצונה. ראוי לפעול מלמעלה ומלמטה למען נורמליזציה של ההנקה והאמהות ולצמצם את הסיטואציות שבהן אשה עם ילדים אינה רצויה ואשה מיניקה נתפשת כמשהו הזוי ומגונה.

הכותבת היא אם עובדת

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ