בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא בגלל השואה - למרות השואה

מכתב גלוי למוחמד בכרי, בעקבות דבריו על הקשר בין השואה לנכבה בטקס יום הנכבה באוניברסיטת תל אביב

45תגובות

מר בכרי שלום. אני כותב אליך בגלל דבריך בטקס יום הנכבה שנערך באוניברסיטת תל אביב, שלפיהם השואה גרמה לנכבה משום שהיא הביאה להקמת ישראל.

אני מכיר בצורך לציין את האסון שעבר על האוכלוסייה הערבית בשטחים שבהם הוקמה מדינת ישראל, כתוצאה ממלחמת העצמאות של העם היהודי. בעיני בעיית הנכבה אינה רק עניין של המיעוט הערבי-פלסטיני, אלא גם של הרוב היהודי, אף שברור לי שהיתה הצדקה מלאה למלחמת העצמאות היהודית. יש ללמוד את האסון הפלסטיני, ולהתחשב בפירושים השונים: מי אחראי לו, האם ההנהגה הפלסטינית שסירבה להקמת מדינה ערבית ליד זו היהודית, או המדיניות של ההנהגה היהודית, או שתיהן בפרופורציה זו או אחרת.

עם זאת, הטענה - המקובלת לא רק על האינטליגנציה הערבית, אלא במידה רבה גם על זו היהודית - שמדינת ישראל היא תוצאת השואה, היא טענה מופרכת. התנועה הציונית בנתה תשתית לישות יהודית פוליטית בארץ ישראל בעשורים שלפני 1947/8. היא ביקשה להביא לעלייתם ארצה של המוני היהודים ממזרח אירופה, שם הם נרדפו כלכלית ולאומית, בעוד שאר העולם סגור בפניהם. מבין 3.3 מיליון יהודי פולין היה אחוז משמעותי מאוד ששאף להגיע ארצה. השואה קטעה זאת, והשמידה את הרזרווה האנושית שעליה התבססה התנועה הציונית. בכך קטעה את הסיכוי הממשי - כך נראה היה - להקמת המדינה. העובדה שזו קמה בכל זאת, היא הדבר הטעון הסבר. בניגוד גמור לדבריך, הנוסחה ההיסטורית היא: יותר שואה, פחות ישראל.

רוב שורדי השואה באירופה התרכזו במחנות העקורים בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה, בין 1945 ל-1950. כל עוד שלטו בארץ הבריטים, הם לחמו בפועל נגד הניסיונות, שאורגנו הן על ידי השורדים עצמם והן על ידי שליחי היישוב היהודי בארץ ישראל, להגיע לכאן. עד סוף 1948, ולמעשה עד 1950, היו שערי ארה"ב סגורים בפני יהודים אלה. כתוצאה מן השואה אכן תמכו השורדים תמיכה גורפת בציונות, ומאחר ששערי העולם היו סגורים, כמו לפני המלחמה, הפתרון הציוני היה לפתרון היחיד בעיניהם.

לע"מ

מוסכם היה, גם על המערכת הבינלאומית, שיהודים אלה לא יוכלו להישאר באירופה, ונוצר לחץ כבד על העולם הפוליטי למצוא פתרון שיאפשר את קליטתם בא"י. מבחינה זו אכן היתה לשואה השפעה על ההתפתחויות, אבל בכיוון הפוך למה שאתה טוען: הלחץ לא היה של השואה, אלא של ניצולי השואה; כלומר, לו שרדו פחות יהודים - לו השכילה גרמניה הנאצית להחזיק מעמד עוד שנה אחת נוספת, דבר שהיה בהחלט אפשרי - היה הלחץ קטן וספק אם ישראל היתה קמה. ולהיפך: אם היו נותרים יותר יהודים בחיים, היתה הקמת ישראל קלה בהרבה. כלומר: יותר שואה, פחות ציונות ופחות ישראל; פחות שואה, יותר ציונות ויותר ישראל.

דבריך מבוססים כנראה גם על האגדה שישראל קמה בשל תחושת האשם של "העולם" על רצח היהודים במלחמה. ולא היא. כיום פתוחים בפנינו הארכיונים של 1945-1948. בריטניה התנגדה למדינה יהודית, וכן משרד החוץ האמריקאי. אנשיו הציעו עוד במארס 1948 לא לחלק את הארץ לשתי מדינות אלא להקים בה פרוטקטורט אנגלו-אמריקאי שימשיך את מדיניות הספר הלבן הבריטי משנת 1939, שעיקרה היה מסירת הארץ, כעבור עשר שנים, לידי האוכלוסייה הערבית.

המעצמה היחידה ששינתה את התייחסותה היתה ברית המועצות. בנאום ב-14 במאי 47' תמך נציגה באו"ם, אנדרי גרומיקו, בהקמת מדינה יהודית, ואף הזכיר את סבל היהודים במלחמת העולם השנייה. ידוע לנו כיום שהדבר נעשה מתוך שיקול מדיני מובהק: הרצון לסלק את בריטניה מהמזרח התיכון, על ידי תמיכה בתנועה הציונית שהיתה מסוכסכת עם הבריטים. הסובייטים לא הפגינו כל סימן לרגשות אשם, כמובן.

התמיכה שגויסה על ידי הסוכנות היהודית במדינות רבות לקראת הכרעת האו"ם על חלוקת הארץ (נובמבר 1947), התבססה על ההישגים של הציונות בארץ ועל ההכרח להעלות אליה את ניצולי השואה; השואה עצמה לא שיחקה כל תפקיד בכך - רק, כאמור, תוצאותיה במחנות העקורים. רק נציגי גואטמלה וניקרגואה התייחסו למה שאנחנו כיום קוראים שואה. לגבי כל האחרים ההחלטה על עתיד א"י היתה עניין פוליטי-אקטואלי. איש, לבד מנציגי שתי המדינות הקטנות המוזכרות, לא התייחס כלל לרצח היהודים במלחמה, ומדבריהם ודאי לא עלו רגשות אשם. וכי למה שיביעו רגש כזה? הרי לא הם שרצחו את היהודים. כאמור, לא רק אתה טועה טעות בסיסית ביותר ביחס להקמת ישראל, אלא גם יהודים רבים מאוד, ובהם אנשים מתחומי הפוליטיקה והביטחון. אלא שאתה אינטלקטואל, וככזה נדרשת ממך הבנה עמוקה יותר.

פרופ' באואר משמש יועץ אקדמי ל"יד ושם"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו