בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תעתועי הסלולר

71תגובות

קשה למצוא הדגמה טובה יותר למצב הישראלי העגום (או המגוחך, תלוי מי מסתכל) מאשר הסערה שחוללה רפורמת הטלפונים הסלולריים. בשעה קצרה אחת עברה התקשורת הסלולרית משיטה שהתירה לקבוצה קטנה של זכיינים לסגור ביניהם על גבו של הצרכן הסכמים חוסמי תחרות ולגרוף הון עתק בחוזים שרירותיים, כובלים ומכבידים - לתחרותיות פרועה.

כמו "הכל כלול" וארוחות הבוקר "אכול כפי יכולתך" בבתי המלון הפכו השבוע הטלפונים הניידים לגן עדן של פיתויים זולים. כל קשר בין הצורך האמיתי בהם לבין הסערה הייצרית, הרוויה נקמנות בטייקונים העושקים, מקרי בלבד. רוב רוכשי החבילות המופלאות השבוע לא ידע ממה הוא מרוצה יותר: מהעסקה המוצלחת או מזה שסוף סוף הענקים רועדים.

הרפורמה כשלעצמה חשובה, כמובן, אבל גם זורה חול בעיניים. הטייקונים שעשו הון על גבנו כבר גילגלו את ההון הלאה להרפתקאות פיננסיות אחרות. האורווה שנסגרה ריקה מסוסים ונשאר בה רק קש, שאותו יאכלו עכשיו מאות עובדים בחברות התקשורת הסלולרית הצפויים לפיטורים, וקרנות הפנסיה המושקעות עמוק בחברות האלה.

קשה גם להניח שמישהו מהמנהלים הבכירים בחברות הסלולר יוותר על משכורת העתק הדמיונית שגרף בשנים האחרונות, וממילא את רוב האנרגיה והכסף הן משקיעות כבר עכשיו במסעות פרסום חסרי תקדים. מכאן שהנפגע הישיר יהיה - איזה פלא - הציבור, שישלם מאה-מאתיים שקלים פחות לחודש, יקנה טלפון נייד חדש לילדו בן השנתיים ולסבתו בת התשעים, ובעוד הוא מסתחרר מניצחונו המדומה, תמשיך המערכת העקומה לחרוש על גבו.

האם הרפורמה הסלולרית היא תרמית? דברו על זה בפייסבוק

מרוב צהלה לא ישימו רוב אזרחי ישראל לב לכך, שמה שהם יחסכו מעכשיו בחשבון הטלפון הנייד הם צפויים לשלם בחשבונות החשמל הבאים, ובחשבונות המים שהתאגידים מצליחים איכשהו להתפיח באותיות קטנות וסעיפים משונים. אבל הטשטוש העיקרי שיוצרת הרפורמה הסלולרית עקרוני הרבה יותר, ואין כמוהו לסמל את הספין הממשלתי בעקבות המחאה.

מאות אלפי אזרחים צעדו בקיץ ברחובות והודיעו לממשלה ש"העם דורש צדק חברתי" ומדינת רווחה, אבל הדיון במהותם של שני המושגים החשובים האלה נדחק מהר מאוד אל הפינה, ולמעשה נשאר בתוך אותו גרעין שהוביל את המחאה ובקרב שתיים-שלוש קבוצות פוליטיות שעקרונות הצדק החברתי מונחים בבסיס פעילותן. הממשלה, ובראשה בנימין נתניהו הזריז מכולם, שהגיב בהברקה בשם "ועדת טרכטנברג", הצליחה להסיט את הדיון במיומנות מסחררת לכיוון אחר: התחרות במשק.

הסטה זו לא היתה עולה יפה כל כך אלמלא זכתה הממשלה לסיוע נדיב מצד העיתונות הכלכלית. זו, שעד לפני שנים אחדות סגדה לטייקונים וללהטוטיהם הפיננסיים השערורייתיים, חזרה בה אמנם ותבעה לפתע רגולציה חזקה, ואף הצטרפה למומחי כלכלה שהחלו לזעוק לאחרונה נגד דלדול המגזר הציבורי (רובם, אגב, אנשי מפתח לשעבר במשרד האוצר שכל עוד עבדו שם דגלו בהפרטה גורפת של המגזר), אך בהדגישה את הצורך בהגברת התחרות שיחקה לידי נתניהו.

שום דבר ברפורמה של התקשורת הסלולרית איננו חדש, מהפכני או סותר את מדיניותו העקרונית של נתניהו. ודאי ששום דבר בה לא מושפע משום מחאה חברתית. להיפך. נתניהו, אחד הפוליטיקאים העקביים ביותר בתחום הכלכלי, אמר כבר ב-96' שהשוק לא פתוח מספיק, ושיש להגביר את התחרות. אך מכיוון שנתניהו עצמו לא העז להיאבק בטייקונים, הוא נעזר בסמל החברתי המובהק שלו, משה כחלון, שבדומה לעיתונות הכלכלית מאמין בצורך ברגולציה כגורם מרסן במשק החופשי.

לא צדק חברתי ולא מדינת רווחה, לא חיזוק המגזר הציבורי ולא יצירת תנאים לשוויון אזרחי. הדמוקרטיה הישראלית שוקעת בקואליציה מקיר לקיר, והעם ידבר ויסמס ויגלוש עד דלא ידע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו