בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפרטת הציונות

39תגובות

"ישות ציונית"? רק איראן, חיזבאללה, חמאס - ושאר שונאי ישראל - זוכרים ומזכירים את שורשיו הרעיוניים של הבית הלאומי היהודי. יהודית-דמוקרטית, בדגש על דמוקרטית, אנחנו מדקלמים. וציונית? משלמים לה מס שפתיים.

שלשום הוענק במתחם עיר דוד פרס הציונות ע"ש ארווינג וצ'רנה מוסקוביץ'. המיקום, כמו גם מעשי הזוכים, סימלו מצב מאוד סימפטומטי: תנועות ועמותות - ולא "הישות הציונית" - הן שעומדות היום בחזית המעשה הציוני הקלאסי. עיר דוד, מפעל מונומנטלי לחשיפת שורשי העבר, ראוי היה שיהיה מפעל ממלכתי. אולם הממלכה, הנשבעת בקודש הקודשים שירושלים תהיה מאוחדת "לעד ולעולמי עולמים", רועדת כעלה נידף כשמדובר בקידום שבועה זו. ואלמלא דוד בארי, ההוגה והבולדוזר של עמותת עיר דוד, ספק אם שכיות החמדה הארכיאולוגיות, על משמעויותיהן המפליגות מבחינה היסטורית ולאומית, היו נחשפות והופכות לאתר לאומי.

כמו האתר, כן הפרס. מדוע לא יזמה מדינת ישראל את מה שהגתה משפחה יהודית אמידה מארה"ב? כל מה שבגינו זכו השלושה (ד"ר יצחק גליק, ממובילי רפואת החירום בישראל; עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, מראשי המאבק בטרור בתחום המשפט הבינלאומי, וצביקה סלונים, ראש "הקרן לגאולת קרקע"), ראוי היה שייעשה מטעם המדינה. המדינה צריכה לנהל את המאבק המשפטי בעולם נגד מקורות המימון של הטרור ולסייע למשפחות הנפגעים בתביעות משפטיות. גאולת קרקעות היא משימה ממלכתית. וזרוע של המדינה, כמו הקק"ל, היא שצריכה לרכוש, ובתנופה גדולה, קרקעות. היא, ולא עמותה שמשאביה, כמו גם הכלים הארגוניים העומדים לרשותה, מוגבלים.

המדינה הפריטה גם את הגשמת הציונות? דברו על זה בפייסבוק

גם מעט (מאוד!) היישובים שקמו בתוך מדינת ישראל בעשורים האחרונים היו, בעיקר, יוזמות של עמותות. אך אפילו בהגנת המתיישבים והאדמות "הישות הציונית" נרדמה בשמירה. פגיעות בחקלאים וברכושם הן מעשים שבכל יום. וכוחם של חקלאים רבים, ותיקים כחדשים, נשחק ורוחם נשברת. השתלטות ערבים על קרקעות פרטיות ואדמות מינהל וקק"ל היתה למכת מדינה.

לתוך הוואקום הזה נכנס באחרונה ארגון "השומר החדש". הארגון, המושתת על מתנדבים, מסייע לחקלאים לשמור על גופם, אדמותיהם ורכושם. וגם הוא, לו משלה בישראל ממשלה האוכפת את החוק, מיותר. ובעתיד, גם ארגון זה יקבל, מן הסתם, את פרס הציונות. ולא מטעם המדינה שאת מלאכתה הוא עושה.

אשתקד זכה בפרס (לצד חנן פורת ז"ל ומאיר דגן יבל"א) הרב יהושע פס, מייסד ארגון "נפש בנפש". הארגון, שהוקם רק ב-2002, אחראי לעלייתם של רוב העולים מארצות המערב ואף מסייע להם בתעסוקה ובהתאקלמות. הוא ולא הסוכנות היהודית. הוא ולא ההסתדרות הציונית (אם בכך אינה עוסקת, לשם מה היא נחוצה?). הוא ולא משרד הקליטה. הללו, אם בכלל, "מסייעים". כבר יובלות שהם עסוקים בתככיהם הפנימיים ואינם יוזמים מאומה.

ההפרטה גלשה מתחום המשק גם אל שלושה מהמרכיבים המרכזיים של הציונות: עלייה, התיישבות וגאולת קרקע. המדינה הפוסט אידיאולוגית, ועמה "המוסדות הלאומיים", עייפו ואינם עוסקים עוד בהגשמת הציונות. נותר להם, לפחות, להוקיר את אלה שנטלו את הלפיד ולהעלות על נס - ולו למטרות חינוכיות - את מעשיהם. אבל אפילו לכך תש כוחם ואבד רצונם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו