בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אביב קצר של בני הארבעים

מתברר שאנחנו חיים יותר מדי. הכסף שנחסוך בצעירותנו לא יספיק לזיקנתנו, ואנשי הכספים ממליצים לעבוד עד גיל 80. אבל מי רוצה ומי מסכים להעסיק אדם בגיל הזה?

12תגובות

"אנשים יהיו חייבים לעבוד עד גיל 70 או 80", אמר בשבוע שעבר ל"TheMarker" דן דוברי, מומחה לביטוחים פנסיוניים. דוברי צודק. הכסף שצברנו בבחרותנו לא יספיק לזיקנתנו. מתברר שהחיים ארוכים והנעורים קצרים. "אדם זקן מה יש לו בבקריו", כתב המשורר דוד אבידן, "הוא קם בבוקר קיץ וכבר סתיו". הסתיו שלנו ארוך והכסף שצברנו באביב מצומצם. הוא יספיק, בקושי, לחיים של עוני ומחסור.

עוני הוא איום, אבל הוא לא התוצאה הקשה ביותר של חיים ארוכים. הזיקנה גרועה ממנו. זיקנה היא התוצאה הנוראה ביותר של חיים ארוכים. יש לה פנים רבות והעוני הוא לא המכוער שבהם: חולי ובדידות גרועות לא פחות.

הרופאים עדיין מתמודדים עם הפער בין תוחלת חיים ארוכה לאיכות חיים ירודה, והכלכלנים כבר יודעים להמליץ על דרכים להתמודד עם הפער הזה. קודם כל, הם אומרים, תשלימו עם המצב. תבינו - טוב כבר לא יהיה לכם. אחר כך, הם אומרים, תעבדו. עד מתי? אפילו עד גיל 80 (בעצם, למה לעצור שם?) רק ככה, הם אומרים, תוכלו לחסוך די כסף למימון שארית חייכם העלובים, שנמתחים להם ממילא כמו מסטיק משומש.

זה נשמע הגיוני, אבל תמיד יהיה מי שיקלקל ויעקם את האף. הפעם אלה הם הקשישים עצמם. "הם רוצים לפרוש רק משום שהם זכאים לפרוש", התלונן המומחה לביטוחים פנסיוניים. אפשר להבין את התסכול שלו. הבטלנות של הקשישים יכולה באמת לשגע. הרצון להפסיק לעבוד כבר בגיל 67 נראה לו כמין קפריזה. פתאום מתחשק לו, לקשיש הנהנתן, להתפנק קצת.

דניאל בר און

אבל לא רק הקשישים, גם המעסיקים לא נלהבים. המומחים מדברים על הארכת תקופת העבודה עד גיל 70-80, אבל המעסיקים היו שמחים לגמור אתם הרבה קודם. מתי זה הרבה קודם? אם אתם שואלים אותנו, הם אומרים, אז בגיל 40.

פרישה איננה שאלה של גיל, זו שאלה של כסף. בסביבות גיל 40, אחרי 20 שנות עבודה, מגיע העובד לשיא משכורתו וזה בדיוק הזמן המתאים לזרוק אותו ולשכור מישהו אחר, זול ממנו. השאיפה להיפטר מעובדים יקרים חזקה במיוחד בעיקר בענפים במשבר, עיתונות למשל. שם זורקים מהספינה הטובעת את המטען הכבד עם המשכורות הגבוהות ומגייסים במקומו טירונים זולים ודלי מטען. גם בעיתונות אפשר לדבר בזכות המשך עבודתם של קשישים יקרים עד מחרתיים, אבל כל עוד מעסיקים יראו בהם מעמסה כלכלית, תימצא הדרך להיפטר מהם.

עיתוי הפרישה איננו נושא לדיון רק בין מעסיקים לעובדים, אלא גם בין המדינה לאזרחיה. המדינה קובעת עד מתי נעבוד. בעבר היא עודדה פרישה מוקדמת כדי שמבוגרים יפנו מקום לצעירים. דוד בן-גוריון קבע הסדרי פרישה מצוינים לחיילים כבר אחרי 20-25 שנות שירות. הוא רצה לשמור את הצבא רענן, צעיר ומתחדש, שלא ייתקעו לו זקנים בסולם הפיקוד. הוא היה מתהפך בקברו לו ידע שהרמטכ"ל, בני גנץ, בן 53 (מרדכי מקלף היה בן 32 כשמונה לרמטכ"ל השלישי). במקום עבודה אחר גנץ היה נשלח לקורס הכנה לקרמיקה. בן גוריון עצמו היה כבן 65 בזמן שנקבע גיל הפרישה מהצבא, גיל שבו ה"TheMarker" היה מייעץ לו בנימוס "לשוחח עם פורשים ולקבל מהם עצות".

מי שלא זקוק לעצות הם הקשישים עצמם. אין כמו קשיש בעמדת ניהול, לשמירה על חברה נקייה מבני גילו. קשישים ממהרים להיפטר מבני גילם בנחישות של בבונים הנאבקים על נקבות בלהקה, ושום חוק לא יעזור פה. גם מצעירים המחזיקים בעמדות כוח אי אפשר לצפות שיפעלו לשיפור מצבם של מבוגרים מהם. הידיעה שהם עצמם יהיו פעם קשישים לא חודרת להכרתם. אין נושא מודחק ומושכח יותר מההתבגרות, שלא לומר הזדקנות.

במגזר הציבורי יש משמעות להצעה להעלות את גיל הפרישה, למעסיקים הפרטיים כבר לא אכפת - הם כבר מזמן הורידו את גיל הפרישה ל-40. והעובדים? מבחינתם אין היום הבדל בין פרישה בגיל 40, 67 או 90. בכל גיל הם נידונים לבטלה מנוונת.

מדברים על הגדלת חלקם של המעסיקים בחיסכון הפנסיוני לעובדים. הסיכוי שהצעה כזו תתקבל שווה לסיכוי שנשלח את הזקנים עם הפנסיה שלהם למדבריות הקרח באלסקה. אבל אפילו שם, באלסקה, ישאלו: מיהו קשיש? התשובה, ברוחו של פסוק במסכת אבות: בן שמונה עשר לחופה, בן שלושים לכוח ובן ארבעים כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו