בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תזכורת: חזקת החפות

4תגובות

חף מפשע, עד. בשבוע שעבר פירסמה ד"ר יפעת ביטון מאמר ב"הארץ" שכותרתו "מה שלפיד לא רצה לשמוע". את המאמר היא כתבה אחרי שסתמו לה את הפה ב"פורום מג'די": ביטון דיברה לפני יאיר לפיד, לא רצו לשמוע את הביקורת שלה עליו, אז השתיקו אותה. כל זה כשלפיד עומד בצד ומסתכל (לפי דבריה, כמובן). ברוכים הבאים לפוליטיקה של הכוכבים.

אבל לא על מה שקרה שם אני רוצה לכתוב, גם לא על הביקורת הפוליטית של ביטון על לפיד. אז על מה אני רוצה לכתוב? על שורה אחת במאמר של ביטון, שורה קטנה, שולית, כזאת שבאה רק כדי להשלים טיעון, לחזק אותו, להפוך אותו למלא. מה הטיעון (עקיצה, התחכמות)? ביטון טוענת שהיא פתרה את "חידת הקמפיין" של לפיד, היא יודעת "איפה הכסף?". "רוצים לדעת איפה הכסף?", היא כותבת, "הוא אצל מנהלי-העל, שחלקם נכללים ברשימת ‘יש עתיד'. אה כן, עוד חלק מהכסף נמצא כנראה אצל מקורבים, כמו אהוד אולמרט".

החלק הראשון נראה נכון: אי אפשר לתמוך במחאה החברתית, לדבר ולכתוב על כמה חשוב לשנות את הדרך שבה המשק הישראלי מתנהל ואז להביא את אלה שהפכו אותו במודע ובציניות לכזה. הבעיה היא בחלק השני של הטיעון: ביטון אומרת שאת הכסף שלא לקחו (מהמדינה) "מנהלי-העל" לקחו "כנראה" המקורבים של לפיד. מי הם המקורבים? היא מביאה דוגמה: אהוד אולמרט. אולמרט הוא דוגמה נוחה, הוא עומד למשפט בדיוק על האשמות כאלה. אבל האם הוא כבר הורשע, שאלתי את עצמי שכשקראתי את המאמר, והאם ביטון בקיאה עד הסוף בתיק המתנהל? על מה מתבסס ה"כנראה" שלה? איפה חזקת החפות? "כנראה" זה לא יותר ממס שפתיים: האשימו אותך? אתה כנראה אשם.

ולא, זה לא משנה אם, בסופו של דבר, אולמרט ייצא זכאי או לא. בשלב זה הוא עדיין "רק" נאשם. בינתיים איש לא יכול לקבוע שהוא לקח כסף מהציבור, ש"אצלו הכסף". ולא, אני לא מגן עליו. אין לי עניין אתו. אני מגן עליך, עלי, עלינו. על העיקרון הקריטי הזה, שכבר כמעט נהפך לבדיחה. "חזקת החפות? כן, אה, בטח". כל אחד יכול למצוא את עצמו פתאום נאשם. כל אחד ירצה שתישמר לו חזקת החפות. בלי חזקת החפות אין משמעות להליך המשפטי (בירור). קל להפוך זכאי לאשם, ההפך כמעט בלתי אפשרי. ביטון נפלה בפח ההתלהמות והפרובינציאליות: היא הפכה נאשם לאשם. "כנראה". ככה סתם, במשפט צדדי, בהיסח הדעת.

נו, די. משה קצב יצא השבוע לחופשה ראשונה מהכלא. חופשה של כמה שעות, כדי להשתתף בחתונת בנו. בתקשורת פירסמו שהמשפחה ביקשה שהרכב שבא לאסוף אותו ייכנס אל תוך הכלא, כדי לחמוק מהתקשורת. ואני שואל את עצמי, אם הם רוצים לחמוק מהתקשורת, אם לא נעים להם, כלומר, אם מה שהם מחפשים זה שקט, למה פעם אחר פעם עולים כל מיני "מקורבים" לרדיו ומדברים על הצער של האדם החף מפשע שיושב בכלא על לא עוול בכפו? למה עולים מקורבים אחרים ש"מעריכים" שקצב לא ייצא חי מהכלא? מדובר באדם שעניינו נידון בכל ערכאה משפטית אפשרית, שמספר גדול של שופטים בחן את התיק שלו - כולם מצאו אותו אשם.

צריך להפסיק להתעסק בכל העניין הזה: נכנס, יצא, בכה, הוכיח. יש ערך (עיתונאי, אנושי) בהוקעה של אדם שהורשע באונס. בהתעלמות ממנו. יש ערך בלמנוע מהמקורבים שלו לעשות מניפולציות רגשיות על הציבור. מספיק לסחוט את הלימון המקולקל הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו