בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה מסתתר מאחורי האיום האיראני

105תגובות

בדיעבד, ייתכן שהמדיניות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כלפי "האיום האיראני" תזכיר את הבדיחה על האיש שעמד ברחוב ונופף בידיו, בהסבירו שהוא מגרש פילים. כשאמרו לו שלא רואים שום פיל - השיב: נו, אתם רואים שזה עזר?

נראה שנגזר עלינו לא לדעת לעולם עד כמה חמור היה, עודנו, או יהיה, "האיום האיראני": שהרי אם יתקפלו האיראנים - יזקוף זאת נתניהו, ובצדק, לזכות מדיניות ההפחדות וימשיך בה ביתר שאת; אם ייחתם הסכם אפקטיבי - תמיד תטען ישראל שהאיראנים מסתירים משהו; אם אהוד ברק ונתניהו בכל זאת יגשימו את האובססיה שלהם ("המשיחית", כעדות של יובל דיסקין) ויתקפו - תגובת-הנגד של האיראנים רק תצדיק בדיעבד את המלחמה; ואם לבסוף תישלף פצצה איראנית - זו אמנם תהיה הוכחה לכך שנתניהו צדק, אבל גם לכך שכל המאמצים שהשקיע בנושא, תוך כדי הזנחת כל נושא אחר, היו לשווא (אך לאחר כל ההפחדות - מי יישאר כדי לדעת?)

כך או כך, לעולם לא נדע אם ניצלנו מאסון אפוקליפטי הודות למנהיג גאוני ומרחיק ראות, שהדביק באובססיה המוצדקת שלו עולם ומלואו, או שמא איש שיווק איחז את עינינו במשך שנים כדי להסיח את הדעת מהטריק המרכזי שלו: לשרוד בלשכתו ולהניח לאינרציה ההתנחלותית לעשות את שלה.

והנה, בימים אלה מתקרב "האיום האיראני" לשעת האמת: גם כשלעצמו וגם מבחינת השימוש שעשו בו נתניהו וברק כעילת קיום פוליטית. בשלוש השנים האחרונות השתלט "האיום האיראני" על סדר היום הפוליטי הישראלי, אייד כל נושא אחר, נעשה כמעט "מגדיר זהות" לאומי-תודעתי, מעין נספח תיאורטי לשואה עצמה. העובדה שאי אפשר לפטור כלאחר יד את רצינותו היא חלק מהתעתוע שבו שכן הוא השכיח, שמעל ראשינו תלויים איומים קונקרטיים ומיידיים בהרבה - כגון אלפי הטילים הקונוונציונליים והלא קונוונציונליים המכוונים לערינו, או החרמות המתהדקים סביב ישראל בעולם, שלא לדבר על אובדן זהותה הלאומית בגלל הסיפוח הזוחל.

אלא שנוח יותר לשווק את "האיום האיראני": הוא אינו דורש שום שינוי באי-מדיניות הממשלה, ורק מצדיק את המשך סיבובה היגע של אבן הריחיים הישנה, הנעה זה שנות דור בין קוטב ה"געוואלד" וה"חשש בירושלים" - ובין קוטב ה"זבנג וגמרנו" הצבאי הגואל.

סמכו אפוא על מנהיגינו: "האיום האיראני" לא ייעלם מחיינו; אבל במוקדם או במאוחר תחול תמורה במעמדו, גם משום שהבעיות האחרות - שנדחקו בעטיו - ירימו ראש מחדש וגם בגלל השינוי הקואליציוני, המערער במשהו את האליבי לאי-מעש טוטלי.

ועם זאת, יש משהו כמעט קומי בגצי התקווה - שמפיחים מדי פעם בעיקר עיתונאים אמריקאים - שהנה, או-טו-טו, עומד בנו של ההיסטוריון להיכנס להיסטוריה באיזה מעש כביר ונועז; תקווה מחזורית, הנשארת תמיד במישור הפעולה היחידי המוכר לנתניהו: המילולי-השיווקי.

ולמה להכחיש? המישור הזה מהפנט את המערכת הפוליטית הישראלית כולה. זו נעשתה שבויה בחלומו של נתניהו, מסיבה פשוטה אחת: עד כה נכווינו מכל האלטרנטיבות האחרות. ואם כך - למה לזוז לכיוון כלשהו (כל עוד אין טרור ומלחמה)? לשם מה? גם "קדימה" - כמו "עצמאות" - לא הצטרפה לקואליציה כדי לחולל גדולות ונצורות: היא נשאבה אל הוואקום - כמו כולם - כדי להיות חלק מהלא-כלום, המחפש את האיום הבא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו