מיהו חרדי? אדם כמוך בדיוק

רוני שוב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוני שוב

אחרי שצפיתי בפרק הראשון של הסדרה הדוקומנטרית עתירת הרייטינג של אמנון לוי על החרדים, ששודרה באחרונה ("חרדים", ערוץ 10), התגובה האינסטינקטיבית שלי היתה - איפה הדרכון ואיך מקבלים גרין קארד. כעבור שנייה נזכרתי, שהסדרה היא בעצם עלי ועל שכמותי ושגם אם אברח מהמקום שבו הפריקים שניבטו אלי מהמסך יהיו רוב באחד הימים - עדיין אקח אתי את עצמי.

ועצמי הוא לא סך כל מה שהתרחש שם על המרקע; לא אני, לא משפחתי, לא חברי ולא שום חרדי אחר שאני מכירה. הדיוקן המצטבר שם היה מוזר, עלוב, פרימיטיבי לפעמים, ומעוות ברגעים אחרים. וזה עצוב, כי ניכר שליוצרי הסדרה לא היו כוונות רעות. לוי בא בטוב. לא מתלהם, לא מנגח. להיפך, בפתח הסדרה הסביר שהחרדים הם בני אדם, שיש להם רגשות, בני משפחה, חלומות ותקוות. גם המרואיינים היו נחמדים ברובם. חלקם דוברים מוכרים של החברה החרדית, אחרים חינניים בכנות ובחוסר הניסיון שלהם. ובכל זאת העסק לא עבד. אנחנו לא כאלה, נקודה.

זהו עוד ניסיון של המדיה לפצח את קוד "החרדיות". לבדוק מה קורה שם מאחורי החומות השחורות ואיך מתמודדים עם הדבר הזה. אבל לפי התוצאה, נדמה שזה כמעט בלתי אפשרי; כי להכיר חברה דרך פריזמה תקשורתית בלבד - אוהדת וסקרנית ככל שתהיה - זאת משימה מורכבת הדורשת כושר ניתוח מעמיק, סבלנות, ענווה והעדר דעות קדומות. ולאיזה אדם בישראל אין דעה מנומקת היטב על החרדים?

ובכל זאת ערכם של חומרים כאלה רב, בעיקר ברמת הסבטקסט. מה עומד מאחורי המלים והשאלות של היוצרים, מה מניע את הנרטיב של הסדרה, מה הן הנחות היסוד הסמויות, המבצבצות מבעד לתפרי הפוליטיקלי-קורקט. מה שמבצבץ לרוב כשעוסקים בציבור החרדי הוא התהייה אם מדובר באנשים מן היישוב, כמוני וכמוך, או בבני אדם נחותים, כאלה שבפתח סדרה על אודותיהם נדרשת הקדמה המסבירה ש"גם הם בני אדם". זה לא ברור?

אחד הרגעים החזקים בסדרה הוא כשאדמו"ר חרדי נשאל, מה הוא חושב על החילונים. הם מסכנים, הוא אומר, לא יודעים ליהנות מחיי אמת, והמצלמה עוברת לבני נוער שואגים משמחה בפארק שעשועים. נו, באמת, אומר לעצמו הצופה. זהו רגע מזוקק, המגלם את הטרגדיה במפגש בין חילונים לחרדים. אלה מרחמים ואלה בזים, ואף אחד מהצדדים לא באמת מבין את השני.

מה שעצוב עוד יותר זה לשמוע חרדים המגיבים בסיפוק על הסדרה. המסכנים התרגלו לחטוף מהתקשורת עד כדי כך, שאם מישהו נותן להם במה אוהדת הם נתלים על צווארו בהכרת תודה. ואילו לחילונים נדמה פתאום, שעכשיו הם מבינים קצת יותר טוב עם מי יש להם עסק. אז לא, אל תקנו את הלוקשים האלה. לחרדים אין כמיהה נסתרת לצבא רק מפני שהילדים שלהם מתחפשים לחיילים בפורים, והם אינם מדברים על חיי האישות שלהם באותה קלות שבה הם שחים על תפילתם בבית הכנסת. ואלה רק מעט מהתובנות המרשימות שאליהן מגיעה הסדרה.

מיהו חרדי? אדם כמוך בדיוק, עם אישיות אינדיווידואלית ומנהגים שונים. כמה פשוט ככה נכון.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ