בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנו, הלבנים

תגובות

לימין יש שני מאגרי בוחרים אדוקים: האחד פעיל, מאיים, זה של המתנחלים, והאחר פסיבי - אוכלוסיות מצוקה מתרחבות, שחלוקת העבודה בתוכן נעשית על פי קווים ברורים: שכונות, עיירות-עוני, מזרחים-דתיים, רוסים עניים וכו'. כל אחת מאלה היא נמענת של פלח-ימין, בשם היהדות, שנאת הערבים, שנאת השמאל, שנאת השחורים, ובדרך כלל, במעין תשוקת הצטרפות, ישראלית מאוד, להוויה המערבית: הלבן את עצמך, גרש שחור. השלטון, שלא עשה דבר בעניין המהגרים האפריקאים, מפעיל את השוליים בשם השכונות והאבטלה (ייבוא רבבות עובדי קבלן אינו מוזכר, כמובן, אף שהחל כתחליף לפלסטינים, שננעלו בשטחים עם הסכמי אוסלו במסגרת תרבות ההפרדה).

ואולם, קהילות המצוקה שוכנות לבטח בימין רק כאשר הימין מסב אותן. רימון לעבר בית מהגרים, שמועות על אונס, ויש פאניקה, בעיקר הודות לטלוויזיה, הרוכלת בלי בושה בדימויים יומיים של סכנה שחורה. אמת עובדתית? מיותרת. סיפורים על סבותינו, שהגיעו ממזרח אירופה לגרמניה, בדיוק כמו המהגרים האפריקאים? ממש לא חשוב. השואה טובה רק להצדקת אכזריותנו. להקת החימום, דני דנון ואלי ישי, מכינה את הקרקע. אחר כך תנבל את פיה, ברמקולים צמאי דם, דוברת צה"ל לשעבר. לפניה נכנס נתניהו.

כמו תמיד, נתניהו עסוק ב"איומים אסטרטגיים". כך הכין את הפוגרום בהתקוה, בדרך ללבו של המעמד הבינוני. הרי דווקא שם אף אחד לא יודע איך חיים עם לא-יהודים. ישראלי טוב פוגש לא-יהודים רק בשוק של דלית אל-כרמל, או בחוץ לארץ, וגם שם הוא מתפלא איך זה שפאריס מלאה אפריקאים. ההפרדה היא האוויר המובן-מאליו שלנו. דוגמה? מרחב המחיה של נתניהו: אור עקיבא מופרדת מקיסריה, המופרדת במכשולים מג'יסר א-זרקא, המופרדת במכשולים וגדרות מקיבוץ מעגן מיכאל. ובלבם חומה, שפירושה גם: "יש לך איזה פיליפינית בשבילי?"

והנה להקת החימום משמאל. אחרי הפגנה אחת ב"הבימה" התבשרנו על קיץ של מחאה "אמיתית", כולל שכונות. מה על מלחמת המנע הימנית? כמו תמיד, בכל מקום, ההסתה נגד מיעוט קטנטן נהפכה לנשק נגד העניים, בעזרת רוח הבלהות של "הצפה במהגרים", "אונסים את בנותיכם", "לוקחים את מקומות העבודה שלכם", "פשיעה גוברת", "רקמת החיים שלנו".

ההבדל בין השמאל לימין מצוי גם בקהילות הנמענות. מול המתנחלים עומדים נתיני הכיבוש, שאינם ממלאים שום תפקיד בחברה הישראלית, ופעילותם מוגדרת, תמיד, בידי השלטון, כאלימות. גם כל פעילות משותפת להם ולאנשי שמאל מוגדרת כאלימות, ורק מעטים מסתכנים בפעילות כזאת, משום שהצבא והמתנחלים ידרדרו את המאבק לעימות אלים. מצד שני, השמאל הזה, הרדיקלי, ויתר על מאבק יהודי-ערבי בתחומי מדינת ישראל. במקום זה יש קצת "פופ-נכבה".

אלא שמול הגזענות נגד המהגרים, אין בכלל תנועה של אפריקאים; לישראלים שלצדם - אין שום גייסות בחברה הפוליטית, ולא בדרום העיר. כך חי השמאל הממשי בין הפגנה להפגנה, גדר או כיכר. בלא שום הכנה רציפה של כוח לעתיד, הוא נמוג לתוך השיח הלא-פוליטי של זכויות אדם, או מוטב שיח הקורבן, המגייס רחמים, לא סולידריות. גומרים ברשת, אוספים לייקים, בשרשראות סיפוק מיידי של זעם ואהבת צדק.

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו