בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קדימה, אל התהום

55תגובות

כמעט חודש עבר מאז אותה עסקה נכלולית באישון לילה, שבמסגרתה הצטרפה לפתע מפלגת קדימה לקואליציה שאותה תקפה בחמת זעם עד לאותו רגע. יחסית למהלך שכונה בפי כל "דרמה" או "דרמה ענקית", או אפילו "דרמה שלא היתה כמוה", מדהים לגלות כמה מועט מאז העיסוק במשמעויות ובהשלכות של אותה דרמה. הציבור והתקשורת עיקמו קצת את האף, ואז משכו בכתפיהם והמשיכו הלאה לעיסוקיהם.

גם אם מביאים בחשבון את התזזיתיות האופיינית לשיח הישראלי, זו עדיין תופעה משונה. דומה שבמקרה של בגידת קדימה - בעצמה, בבוחריה, בפוליטיקה, בדמוקרטיה - השתיקה הגדולה מבטאת בעיקר טראומה. חוסר יכולת להבין ולהכיל התרחשות ציבורית כה מעוותת ומופרעת. דורון רוזנבלום המשיל לפני כשנה ב"הארץ" את הכיבוש לגוויה של ממותה ענקית שהתפגרה במרתף הבית; איש אינו מעז לדבר עליה, והעיסוק היחיד הוא בתסמיני הרקב במקום בשורשיו. ובכן, גם במשכן הכנסת מונחת כעת גוויה מצחינה. וחייבים לדבר עליה.

ראשית, זו גוויה ענקית. קדימה היא המפלגה הגדולה ביותר בבית הנבחרים, עם 28 מנדטים. כמעט רבע מציבור הבוחרים בישראל נתן לה את קולו. במגעים המתקדמים לאחדות שהתנהלו אחרי הבחירות, דובר על רוטציה בין בנימין נתניהו וציפי לבני בראשות הממשלה, על חלוקה סימטרית של תיקים קואליציוניים ועל שותפות שוויונית ומלאה בהתוויית מדיניות. ואילו כעת, בתמורה לכניסתה לממשלת נתניהו, קיבלה קדימה שר אחד בלי תיק - יו"ר המפלגה שאול מופז, שמונה גם כמשנה המי-יודע-כמה לראש הממשלה, ואף לחבר התשיעי ב"שביעייה", שנהפכה מזמן לשמינייה. אלו לא מחירי סוף עונה; זו מכירת חיסול.

במסיבת העיתונאים העצובה שבישרה על המהלך, נראה היה שאפילו נתניהו, הרב-מג הפוליטי וגדול המזגזגים, מביט על מופז בתימהון. הפראייר המבוהל שלידו - כה להוט להאריך ולו במעט את תוחלת חייו, כמו פושט רגל נואש, שייאחז גם בהלוואת שוק אפור "ללא ערבים וללא ביטחונות" - שכח להתעקש אפילו על נציג בוועדת השרים לענייני חקיקה. יש כאן שבירה ברוטלית של כללי המשחק הקואליציוני. ובניגוד לספין הנאצל ("לא נכנסנו בשביל תיקים, נכנסנו למען המדינה"), או ההצדקות הנשגבות בדבר "אתגרים לאומיים", זו שבירה מסוכנת. הפוליטיקה הישראלית ידעה כבר ממשלות אחדות, וגם איבדה את תמימותה ביחס לתרגילים מסריחים. שמעון פרס חבר לחרדים כדי להפיל את שותפו יצחק שמיר, ויצחק רבין תיחזק את קואליציית אוסלו בעזרת שלושה עריקים ממפלגת צומת, שנהפכו לפתע לסיעת "ייעוד". השמות תמיד אירוניים: כשאהוד ברק התפלג מהעבודה עם עוד ארבעה גנבי מנדטים וחבר לנתניהו תוך שהוא מנציח תלות מוחלטת בממשלתו, הוא בחר לסיעתו את השם "עצמאות".

התמורה שקיבלו ברק ועריקיו היתה ארבעה תיקים לחמישה ח"כים. מפתח קואליציוני זה הצטייר כשוחד לשמו, רף חדש של ציניות ושחיתות. ובכן, מתברר שיש רק מהלך אחד מושחת יותר מאשר להיכנס לממשלה תמורת וולוו ומיצובישי: להיכנס אליה בלעדיהם. כניסה בתנאים הללו ממוטטת את ההיגיון של דמוקרטיה ייצוגית. בישראל מושלת כעת קואליציית ענק של 94 ח"כים, אבל 33 מתוכם אינם מייצגים את רצון בוחריהם.

אלא שגם בגוש הזה יש דרגות חומרה. רוב בוחרי העבודה ודאי לא רצו שחמישה מנבחריהם יתחזקו את ממשלת נתניהו, אבל במסגרת הרע במיעוטו - חמשת העריקים שלהם אוחזים בארבעה תיקים ממשלתיים, כולל משרד הביטחון. בכך אמורה להיות להם השפעה כלשהי על דרכה של המדינה. לבוחרי קדימה יש שר בלי תיק ושתי הבטחות מעורפלות על "שוויון בנטל" ו"שינוי שיטת הממשל".

אין להפריז במשמעות הערכית של קדימה. במידה רבה זו היתה ונשארה מפלגת סידור עבודה, וגם סופרמרקט אידיאולוגי, שעם שורותיו נמנות ח"כיות כמו יוליה שמאלוב-ברקוביץ', שהצטרפו השבוע בחדווה למקהלת ההסתה הקואליציונית נגד הזרים ומיטיביהם. ועדיין, החיזיון שבו רק שלושה מאנשי קדימה תמכו לפני שבועיים בהצעת חוק של יצחק הרצוג לאיסור הדרת נשים, בעוד השאר התנגדו או נעדרו מההצבעה, היה מבעית. למשמעת הקואליציונית הם מחויבים בכל לבם, מהמשמעת המוסרית הם פטורים לחלוטין. הם קבעו תקדים מקומי, ואולי עולמי: מפלגת ענק שחוברת לשלטון ללא כל יומרת השפעה, רק כדי להשהות את פרידתה מספסלי הפרלמנט.

כראוי, גם שמה נושא כעת אירוניה מהדהדת: קדימה, אל תוך התהום האפלה של הריק המוחלט. חשוב לזכור, גם בתוך השתיקה הגדולה: כל התרחשות לאומית ובינלאומית שבה תהיה מעורבת ישראל בשנה וחצי הקרובות תתנהל לאורו של עיוות ענק ממדים.

אלון רון


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו