בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא דופקים חשבון

20תגובות

"שגיא דופק ביצה לסודאני", זו הכותרת של קטע וידיאו שהופץ בימים האחרונים ברשת, וקיבל את 15 שניות התהילה שלו בדברי הימים של פייסבוק. על הפעולה עצמה מיותר להרחיב. האדם שהשליך את הביצה והתרנגולת שהטילה אותה, חולקים, כנראה, אותה מנת משכל חד ספרתית, כך שהחלק המעניין היחיד ביצירת הווידיאו הזאת הוא הכותרת של הקובץ. ליתר דיוק, מלת הפועל. מלה כוחנית ובוטה. מלה שבכוחה לרדד כל שיח. מלה שהשתלטה השתלטות עוינת על המרחב המילולי, תוך שהיא מפרקת לשפה העברית את הצורה. רגע, לא - תוך שהיא דופקת לשפה העברית את הצורה.

ומה אנחנו לא דופקים פה, הכל! כל שלב בחיים, כל פן של הקיום, כל זווית של ההוויה - הכל נועד להידפק במוקדם או במאוחר: רווקים דופקים חתונה, רעבים דופקים חומוס, חיילים דופקים נפקדות ונפקדים דופקים ברז. בישראל דופקים הופעה, דופקים קטע, דופקים שעון, דופקים כניסה, דופקים יציאה, דופקים צעקות, דופקים מכות, דופקים מחירים, דופקים את הראש, דופקים במוח, דופקים את הרכב, דופקים את השיטה, דופקים את המערכת, דופקים את השחורים, ובמשפט אחד - אנחנו דופקים לעצמנו את החיים.

וההוכחה הדפוקה לתיאוריה הזאת היא אותה מלה שחוזרת שוב ושוב ודופקת נוכחות בלתי נסבלת ממש בכל שיחה, בכל דיאלוג. מלה שמשכפלת את עצמה ונאחזת בכל ביטוי, כל ניב, כל משפט, כל סלנג, כמו וירוס אלים של אותיות שיצא משליטה, ובה בשעה נארגת באופן כה טבעי בכל תיאור של פעולה ומעשה, עד כי אין מלה מתאימה ממנה לזקק את תרכיז האלימות מתוך המיץ של הישראליות.

אפשר רק לנחש אם ביקום מקביל שבו היו, נניח, "משליכים" ביצים, היה מאן דהוא מוצא לנכון להשליך ביצה על אדם שהוא מכנה אותו "סודאני". ועוד מצלם את זה בסמארטפון. ועוד מעלה את זה לרשת. ועוד זוכה בלייקים והודעות תמיכה. אולי כן ואולי לא. אבל בתרבות שבה מקובל לתעד קבצים כאלה תחת הכותרת "דופק ביצה לסודאני", הפעולה הזאת כמעט מתבקשת מאליה. הפעולה היא גסה ואלימה כי הפועל הוא גס ואלים.

הנה כי כן, גם הסודאני, שעד לא מזמן התגורר במקום זר ואחר ורחוק, למד את השיעור שלו. ואם הוא באמת רוצה להיטמע כאן, מחר הוא בעצמו כבר ידפוק משהו או מישהו. כי מי שלא דופק, לא שורד. כי ילידי הארץ או מהגריה, כולנו רקמה דפוקה אחת. כי אנחנו מתוכנתים לדפוק אלה את אלה בלי לדפוק חשבון לאף אחד.

באופן זה חיינו פה מקבלים את הצביון המתקלף והשרוט המאפיין אותם: בישראל אתה נולד, דופק ומת. ובין דפיקה לדפיקה, גם אז אין רגע של רוך או עידון. כי אחרי הכל, גם המונה של הדפיקות - דופק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו