בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האופוזציה מוזמנת למחאה

38תגובות

בלי קשר לשאלה אם המחאה "תתרומם" או לא בחודשים הקרובים, אפשר להניח שגם בשנה ורבע שנותרו עד הבחירות לכנסת הנושאים הכלכליים-החברתיים ייתנו את הטון במידה רבה בשיח הציבורי והפוליטי. מחאה ותסיסה יהיו, בהיקפים משתנים, ומנגד יהיו ניסיונות של הממשלה להגיב להלך הרוח בציבור ולהפגין יוזמה, כדוגמת פתיחת התחרות בשוק הסלולרי. לנוכח זאת, יש חשיבות רבה לוויכוח הפנימי לכאורה, הניטש כעת בקרב פעילי המחאה בסוגיית מיקומם של המפלגות והפוליטיקאים במחאה.

בקרב רבים מהפעילים שוררת עדיין התנגדות חריפה לשיתוף פעולה עם מפלגות האופוזיציה. הם עדיין מוקסמים מהיתרונות שבפנייה למכנה משותף בלתי מוגבל, כזה שאיפשר להוציא מאות אלפים לרחובות, מאמינים שימין ושמאל הם מושגים מיושנים ופלגניים ובטוחים שהמערכת המפלגתית כולה רקובה מן היסוד.

טענות אלה מושמעות בלהט רב, ומתוך מסירות מעוררת הערכה מצד הצעירים הפעלתנים לרוח האוניוורסלית והדמוקרטית של המחאה. אך גם לשיטתם, הם טועים. כל עוד המחאה אינה קוראת להחלפת הממשלה ואינה מציבה לה אלטרנטיבה היא אינה מאיימת על נתניהו באמת, ומכיוון שנתניהו פועל אך ורק תחת איום, דינה של מחאה בלתי מפלגתית להשיג הישגים צנועים ביותר. צריך לפיכך לנסות לשכנע את מנהיגי המחאה לשלב בה את הכוחות המפלגתיים. אם השכנוע לא יצלח, יהיה על גופי האופוזיציה לקחת, בלי לבקש רשות, את היוזמה על עתיד המחאה בידיהם.

יש לשאוף לכך, שבהפגנה הבאה של המחאה תעמוד על הבמה, בצד פעילי החברה האזרחית - האופוזיציה. כל האופוזיציה וכל מי שמוכן להכריז שהוא אופוזיציה: מפלגות, תנועות וארגונים. שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון, ציפי לבני ומוחמד ברכה, יאיר לפיד ואריה דרעי, עופר עיני וסתיו שפיר. מי שהשמות האלה גורמים לו אי-נוחות חייב להבין שהחיים אינם תוכנית מציאות. זו האופוזיציה הקיימת, ואתה ננצח או נפסיד.

על קואליציית המחאה החדשה להזמין כל גורם שירצה לקחת בה חלק, בתנאי שיתחייב לשני עקרונות: מדינת רווחה אמיתית והחלפת הממשלה. על העיקרון הראשון אין לוותר, אך גם גורמי אופוזיציה שלא הוכיחו נאמנות לערכים סוציאל-דמוקרטיים צריכים לקבל הזדמנות הוגנת להחליף דיסקט בלי שיפשפשו בעברם. הרצון להגדיר במדויק מיהו סוציאליסט ומיהו ניאו-ליברל מובן אחרי שנים של סלט רעיוני וטשטוש עמדות, אך מי שרוצה לנצח במאבק מול הסדר הימני הניאו-ליברלי ולא רק להיות צודק וטהרן, חייב לחתור ללא הרף להגדלת האופוזיציה. אם הימין היה פוסל מרכיבים כאלה ואחרים במחנהו כפי שעושה השמאל, מעולם לא היה מנצח בבחירות.

העיקרון השני, החלפת נתניהו, משלים את הראשון. אין זו רק העדפה פרסונלית. זו בחירה ערכית: ביבי הוא האידיאולוג הקנאי ביותר וקבלן הביצוע הנחוש ביותר של פירוק מדינת הרווחה הישראלית. החלפתו והחלפת ממשלתו הן תנאי יסוד לשיקום חברתי.

שילוב הכוחות הפוליטיים באופוזיציה בזירת המחאה יאפשר להכניס לאג'נדה שלה בהדרגה נושאים נוספים כמו שלום, דת, גזענות והדרת נשים, ולהציב דיוקן רעיוני כולל וברור מול ממשלת הימין הקיצוני. נכון, למפלגות יש עבר בעייתי, מנגנונים ועסקנים, הן לא נולדו מן הים או מהאוהלים כמו מחאת קיץ 2011. אך למפלגות יש בכל זאת מסורת וכוח עמידה, ובעיקר יש להן נכס שטרם נמצא לו תחליף בדמוקרטיה: היכולת להחליף את השלטון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו