בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משפט בלאו - סכנה לעיתונות

223תגובות

אלמלא נהג אורי בלאו כפי שנהג - היה עורך "הארץ" צריך לנזוף בו; אלמלא שמר את המסמכים שהתגלגלו לידיו - היה מועל בתפקידו; ואילו היתה ישראל מדינה מתוקנת יותר, כי אז היתה פרשת בלאו וענת קם הופכת מזמן לפרשת האלוף יאיר נווה ומדיניות החיסולים של צה"ל.

אבל בדמוקרטיה קלוקלת כמו בדמוקרטיה קלוקלת, השליחים לכלא והאשמים האמיתיים, אלה שמורים על הוצאות להורג בלא משפט - לסגנות הרמטכ"ל. אני מתקנא בעמיתי בלאו, על שנפל לידיו אוצר בלום שכזה, שהוליד לפחות סיפור גדול אחד, שהוכיח באותות ובמסמכים את מה ש"הארץ" מנסה להוכיח מזמן על החיסולים שמבצע צה"ל. אילו התגלגל אוצר כזה לידי, הייתי נוהג בדיוק כמותו.

בלאו שמר את המסמכים ביודעו שהם עשויים לשמשו גם לחשיפת פרשות אחרות. כל עיתונאי של ממש היה נוהג כך, בדיוק כפי שנהג "ניו יורק טיימס" בפרשת המסמכים של דניאל אלסברג, על פשעי מלחמת וייטנאם. קם היא אלסברג הישראלית, "הארץ" הוא "ניו יורק טיימס" ורק ישראל אינה ארה"ב. אלסברג אמנם הועמד לדין ומשפטו הופסק רק לאחר שהתברר שהבית הלבן שלח פורצים לפסיכיאטר שלו, אבל "ניו יורק טיימס" יכול היה לפרסם את כל המסמכים, לאחר שבית המשפט העליון דחה את דרישת התובע הכללי לאסור את פרסומם. בלאו, לעומת זאת, חייב להגיש כל מסמך שהוא מפרסם לאישור הצנזורה. אלסברג הפך לימים לגיבור אמריקאי. ואילו לנו יש צנזורה (שבלאו ו"הארץ" צייתו לה בקפידה), מוסד שלא קיים בשום דמוקרטיה אחרת, קם הושלכה לכלא לשנים ובלאו צפוי לעמוד למשפט.

ישראל אינה רוצה עיתונאים מסוגו של בלאו. פרס ישראל מוענק כאן לעיתונאים מסוגו של יעקב אחימאיר, אחראי, פטריוטי וממלכתי, כמו שישראל אוהבת. הוא היה מחזיר את המסמכים. אבל בלאו הוא העיתונאי האמיתי והכוונה להעמידו למשפט היא לא פחות מהעמדתה לדין של העיתונות הישראלית כולה. שילוב של תאוות נקם של השב"כ בבלאו וב"הארץ", שאפתנות-יתר של פרקליט המדינה ורפיסות של היועץ המשפטי לממשלה שכמעט וקרס מרוב הכרעות - גם להעמיד את בלאו לדין וגם לא לחייב את אל על להטיס בעלי חיים לניסויים, הכל בשבוע אחד - כל אלה הולידו את כתב האישום השערורייתי ביותר נגד עיתונאי בישראל. בלאו היה להם יעד קל: עיתונאי צעיר ופחות מקושר - הצעיר לעזאזל. ספק אם המדינה היתה מעזה להעמיד לדין עיתונאי חזק ומבוסס ממנו.

אבל כתב האישום מכוון נגד העיתונאים כולם: העיתונאי הבא שיקבל חומר על שערורייה בצה"ל יאמר למקורו: עזוב אותי. לא רוצה להסתבך. לא רוצה להיות בלאו. מוטב שאכתוב על גיבורי הריאליטי. העיתונות הצעירה של ישראל תגדל תחת אימתו של המשפט הזה. לא רק האמת על החיסולים תחוסל, גם פרשות קונסנסואליות יותר: מה יעשה כתב צעיר שיגיע אליו חומר על מחסני חירום ריקים או על ראש אגף אפסנאות מושחת? ומה תעשה חיילת שתדע על כך? גורלם של קם ובלאו יעמוד לנגד עיניהם וירתיע אותם מלמלא את תפקידם. את זה בדיוק רוצים השב"כ והפרקליטות להשיג. את זה בדיוק צריך למנוע מהם.

למדינה מותר לנסות להתגונן מפני חשיפת סודותיה; העיתונות צריכה להילחם בכך. למרבה ההפתעה (הנעימה), גם עיתונאי הממסד הבינו זאת הפעם וגל המחאה נגד ההעמדה לדין כלל אפילו את רוני דניאל. זו היתה צריכה להיות ההוכחה הניצחת ביותר לשב"כ ולפרקליטות בדבר חומרת הצעד שנקטו. אבל אלה כבר התבצרו בשלהם ובלאו יעמוד למשפט. עכשיו אסור שהוא ייוותר לבד, הסכנה אינה מרחפת רק עליו. אם יורשע, יונחת עונשו על ראש כולנו: העיתונאים, צרכניהם והדמוקרטיה. או אז נזכור מי עולל לנו את כל זאת: מנגנון אכיפת החוק, זה ששותק נוכח עקיפות בג"ץ וניעור לפתע להחלטות נחרצות בפרשת בלאו. מקעקעי חופש הביטוי, ההולכים ומתרבים בישראל, יכולים להירגע: יהודה ויינשטין לימינם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו