בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם אני החזקתי מסמכים סודיים

140תגובות

יכול היועץ המשפטי לממשלה ללהטט בלשונו כרצונו, אך בסופו של דבר הוא החליט להעמיד לדין את אורי בלאו באשמת ריגול. והיות שיהודה וינשטיין יודע היטב שבלאו אינו מרגל, צריך לשאול מה עומד מאחורי החלטתו. הרי כדי להרשיע את בלאו בסעיף הריגול יהיה צורך להוכיח שהוא מרגל, או לפחות שהיתה לו כוונה לרגל. את זה יהיה כמובן קשה להוכיח, וזו הסיבה שבהודעה שיצאה ממשרד המשפטים הבהירה הפרקליטות שלבלאו לא מיוחסת עבירת ה"ריגול" במשמעותה המקובלת. כלומר, לעיתונאי בלאו מיוחסת עבירת ריגול במשמעותה הלא-מקובלת. מהי המשמעות הלא-מקובלת? לווינשטיין פתרונים. משחקי המלים הללו לא יכסו על כך שהיועץ המשפטי לממשלה החליט למלא את תפקיד שליחו של השלטון, ובעיקר של מערכת הביטחון, במלחמתם הנמשכת בחופש העיתונות. החלטתו מוכיחה שהוא אינו רואה בחופש זה מרכיב חיוני של הדמוקרטיה בישראל.

בפרקליטות מודים שאכן העיתונאי אינו מרגל, אך במעשיהם הם כאילו אומרים: "אורי בלאו התנהל בצורה שאינה נראית לנו, ולכן אנחנו מעמידים אותו לדין. השימוש בסעיף בחוק שנועד במקורו ללכוד ולהעניש מרגלים של ממש הוא בגדר הכרח, כי לא מצאנו שום סעיף אחר שמאפשר העמדה לדין של עיתונאי שעשה עבודתו נאמנה". וינשטיין אינו מהסס לתת ידו לניצול ציני של החוק כדי להעניש עיתונאי, שכל חטאו שפירסם כתבה החושפת התנהגות לא נאותה של בכירים במערכת הביטחון.

כדאי להזכיר שכל הפרשה החלה להתגלגל לאחר שבלאו מצא - בהתבסס על מסמכים סודיים שתוכנם אושר לפרסום על ידי הצנזורה - שבמפקדת פיקוד המרכז הפרו לכאורה הוראות של בג"ץ, כאשר הוציאו לפועל סיכולים ממוקדים. התגובה לא איחרה לבוא. לא חלילה בדיקת הטענות החמורות שהופיעו בכתבה, אלא חקירה נמרצת לאיתור המקור שהדליף את המידע. בלאו חשף את ערוותם של קצינים בכירים, ועל כך לא סולחים.

ההיתלות של וינשטיין ופרקליטיו בכך שבלאו החזיק לדבריהם "ביודעין ובאופן בלתי מבוקר מאות ואלפי מסמכים מבצעיים, לרבות כאלה המסווגים 'סודיים' ו'סודיים ביותר'", כדי להעמידו לדין כמרגל, היא במקרה הטוב אחיזת עיניים. בפרקליטות יודעים היטב שכל כתב צבאי מחזיק ברשותו מסמכים סודיים. אין דרך אחרת לסקר ברצינות את מערכת הביטחון. אך וינשטיין לא מעלה בדעתו להעמיד לדין עיתונאים אחרים העוברים את עבירת "הריגול" הזאת, אלא רק את בלאו. הוא הפר את ההסכם עם השב"כ ולא החזיר את כל המסמכים, טוען וינשטיין. כנראה שזה נכון, אך מה הקשר בין זה לבין עבירת ריגול חמור? וחוץ מזה, לא ברור כלל שהשב"כ עצמו לא הפר את תנאי ההסכם כאשר, ככל הנראה, עשה שימוש במסמכים שמסר לו בלאו כדי לאתר את ענת קם, אף שהבטיח שלא יעשה זאת.

וינשטיין מוזמן לקרוא לכל הכתבים הצבאיים לחקירה ולאחר שיימצא שהחזיקו מסמכים סודיים, להעמידם לדין על ריגול. כך, לשמחת מערכת הביטחון, הוא יחסל סופית את מה שנותר מחופש העיתונות בתחום הסיקור הצבאי. אני מתנדב להיות ראשון. אנא וינשטיין, הגש גם נגדי כתב אישום באשמת ריגול. כמו עמיתי הכתבים והפרשנים הצבאיים, גם אני חטאתי ועברתי על סעיף 112 האומר כי "מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו מאסר שבע שנים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו