בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האופיום החדש

תנועות מיסטיות שמבטיחות גאולה, בשילוב חומות הבורות שיצרה מערכת החינוך, הן סכנה קיומית לחברה הישראלית. הפורעים מיצהר בהשראת "תורת המלך" מהווים דוגמה טובה לכך

44תגובות

לא קשה לנחש מה תהיה תגובתם של פורעי יצהר, חניכי "תורת המלך", לניסיון להצביע על קשר כלשהו בינם לבין הכיתות שהקימו אליאור חן וגואל רצון. סביר להניח שהם גם יתנגדו להבלטת המכנה המשותף בינם לבין הטייקונים מעריצי הרב יאשיהו פינטו. אולם למרות ההבדלים בין התופעות השונות, את כולן ניתן להגדיר כחלק מגל של רוחניות חדשה השוטף את החברה הישראלית. גם המושג משיחיות, שעלה לכותרות באחרונה, עלול להישחק אם יהפוך למלת גנאי בהתנגחויות פוליטיות מבלי שתובן מלוא הסכנה הטמונה בתופעת המשיחיות, ההולכת ומתפשטת לכיוונים בלתי צפויים.

הבריחה מהמציאות, מתוך אמונה שמעבר לה מסתתר עולם רוחני אמיתי וטהור יותר שניתן בשיטות אזוטריות שונות להבין את עומק משמעותו, איננה חדשה ואינה קשורה אך ורק למצב הייחודי בישראל. הבעיה היא, שכאשר חיפוש הגאולה בעולמות מטאפיסיים - תוך זלזול בנורמות ממוסדות, חילוניות ודתיות כאחת - חורג מקבוצות קטנות ומסוגרות, הוא הופך סכנה קיומית לחברה, בעיקר לחברה שמתנהלת בצל מלחמה מתמשכת.

על הסכנה הטמונה בקשר בין פוליטיקה לבין תפישות תיאולוגיות בכלל ומיסטיות בפרט, נכתבו לאורך הדורות תלי תלים של ספרים ומאמרים. אלא שאצלנו, מוקפים בחומות הבורות שיצרה מערכת החינוך, הם נשארים בדרך כלל חבויים על מדפי הספריות או לכל היותר זוכים פה ושם לרשימת ביקורת במוספים ספרותיים. ואמנם, היה אפשר למנוע את חלק מהבעיות המאיימות בשנים האחרונות על החברה הישראלית, הקשורות להקצנה הדתית-המיסטית וחיבורה לאידיאולוגיה לאומנית קיצונית של "דם ואדמה". ואם לא למנוע, לפחות היה אפשר להתמודד עמן בעודן באיבן, לו היתה מודעות ציבורית רחבה יותר לבית גידולן הרעיוני.

אי-פי

מי שהקדים להתריע על נטיות אלה, שהסתמנו בחברה הישראלית מאז החל מימושו של הרעיון הציוני, היה גרשם שלום, שזה עתה מלאו 30 שנה למותו. דווקא הוא, שהעניק לקבלה "הכשר" אחרי דחיקתה לשולי התרבות היהודית במאה ה-18, והגדירה ככוח חיוני לחידושו הרוחני של העם היהודי, חזר והזהיר מפני הסכנות הטמונות במימוש המשיחיות היהודית כאן ועכשיו.

גם ההיסטוריון אוריאל טל, שמהדורה חדשה של ספרו החשוב "מיתוס ותבונה ביהדות ימינו" יצאה עתה לאור אחרי 25 שנה (בהוצאת ספריית פועלים), היטיב כבר אז לאבחן את ההתפתחויות הרות הסכנה בזרם המשיחי של היהדות, שהתקבע בעזרתם של רבנים כמו צבי יהודה קוק, שלמה אבינר ותלמידיהם. המחקרים של השנים האחרונות מאשרים את הזהרותיהם של שלום וטל אחת לאחת.

כך למשל, הסוציולוג שלמה פישר, המנתח את כתביו של הרב יצחק גינצבורג, מורה הדרך של המתנחלים הקיצונים, מזהה בין רעיונותיו את העקרונות הרומנטיים שהכינו את הקרקע לצמיחתה של המפלגה הנאצית.

גינצבורג, חניך התורה הקבלית של בית חב"ד, שהצדיק את הטבח שערך ברוך גולדשטיין במתפללים פלסטינים במערת המכפלה, מתייחס לעם היהודי כאל משפחה המתבססת על דם ואדמה. את רגש הנקם הרצחני הוא מגדיר כביטוי אותנטי של חוקי הטבע.

גם אסף תמרי, המנתח את חדירת המושג "ערב רב" לשיח של הציונות הדתית הרדיקלית, מראה כיצד ההיתלות בספר הזוהר סייעה לבסס רעיונות כמו דמוניזציה של האחר וקריאה לטהר את הגוף הלאומי ממחלה מדבקת, כחלק ממהפכה רוחנית שתחסל גם אויבים אידיאולוגיים. גם במקרה זה השימוש במושגים גזעניים של דם וטריטוריה וההילה של שליחות רוחנית כוחנית, מעלים הקשרים ברורים לאידיאולוגיה שרווחה בגרמניה בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20.

המציאות העכשווית מעצימה מאוד את הסכנה הטמונה ברעיונות אלה ולא רק בגלל המצב הפוליטי הנפיץ. גם חולשתו של המחנה שאמור להתייצב מול הזרמים המשיחיים תורמת להתפשטות רעיונותיהם. למעשה, המערכה המתנהלת זה עשרות שנים דווקא מצדה השמאלי של המפה הפוליטית והאקדמית, נגד ערכים אוניברסליים ורציונליים שכפתה התרבות המערבית, העניקה גם היא הכשר סמוי לעיקרון העל, המשותף לתורות מיסטיות, דתיות וחילוניות כאחת: התמקדות בהיבטים הרוחניים-הפסיכולוגיים של המציאות ואידיאליזציה של החירות האינדיבידואלית. הדגשת הצורך בהתחברות לאני הפנימי, שלוותה בתביעה לא רק לפלורליזם תרבותי אלא גם לשבירת היררכיות בין תרבויות, שהלכה והקצינה במשך הזמן, תרמה לערעור עצם הלגיטימיות של החוקים והנורמות שהחברה מטילה על אזרחיה.

התוצאה לא איחרה לבוא: החופש המוגזם שיצר תחושה של קריסת ערכים, הוליד את החיפוש הנואש אחר אלטרנטיבות שיעניקו מסגרת ומשמעות לחיי היום-יום. פריחתם של הפונדמנטליזם הדתי כמו גם של התנועות המיסטיות השונות, הם תגובה לחסר ערכי. יחד עם זאת ולמרות נקודות המוצא השונות, לא קשה לזהות בהם גם אימוץ של רעיונות שהפיצה העילית התרבותית החילונית בעשורים האחרונים.

גם על תהליכים אלה נכתב באחרונה לא מעט. בועז הוס שחקר את הקשר בין הפופולריות של הקבלה ושל התנועות המכונות "ניו אייג'", הצביע על קריסתן של האידיאולוגיות הקולקטיביות המכוננות של ראשית המאה ה-20 ועל התפשטותה של הכלכלה הגלובלית, כרקע לצמיחתן של תרבויות שוליים ושל פנייה לגאולה רוחנית אינדיבידואלית. לנושא זה מתיחס גם יהונתן גארב בספרו "יחידי הסגולות יהיו לעדרים" (הוצאת כרמל), ששמו מעיד על תוכנו.

רוני וינשטיין מרחיב מאוד את היריעה בספרו "שברו את הכלים - הקבלה והמודרניות היהודית" (ההוצאה לאור - אוניברסיטת תל אביב), בו הוא מצביע על השורשים ההיסטוריים של המציאות העכשווית. וינשטיין כותב על תפנית שהתרחשה במאה ה-16, כאשר האר"י ותלמידו, הרב חיים ויטל, התיישבו בצפת וביקשו להפוך את הקבלה לאמצעי "ליצירת קהילה קדושה רוחנית שתנכיח את העולם המשיחי כבר בהווה של החיים הריאליים" (כפי שכתב). מהלך מהפכני זה תרם לחילוצה של הקבלה מקבוצות אליטיסטיות סגורות, שחבריהן היו מודעים לסכנה שבהפצתה ההמונית. הסכנות במהלך זה התגלו כבר בהופעתה של התנועה השבתאית ובתחילתו של פולחן הסגידה לרבנים. אולם, כפי שאנו נוכחים היום, הלקח לא נלמד.

הבעיה היא, שמחקרים אלה ואחרים אינם זוכים להכרה מעבר לחוגים האקדמיים וגם בקרב המרצים, לא כולם יודעים להעמיד חיץ בין הכלים המדעיים הרציונליים והאובייקטיביים שמחייב מחקר אקדמי, ובין ההתלהבות האישית מחוויית ההתעלות הרוחנית שמספקת הקבלה. אין פלא שגישה זו זולגת גם לתקשורת, המתקשה להבחין בין דיון אינטלקטואלי ברמה גבוהה לבין אמונות תפלות ופולחנים עממיים.

באחרונה הצטרפו הרדיו והטלוויזיה ללהג בנושאים "רוחניים", גם בתוכניות "תרבות" בערוצים הראשיים. כתבה כזו, ששודרה לפני כמה שבועות בערוץ 10, סיפקה לרב יעקב איפרגן (המכונה "הרנטגן") הזדמנות למסע יחסי ציבור, הפכה את הפרסומאית ג. יפית למייצגת של גאולה רוחנית ובעיקר - הדגימה את המציאות החדשה.

בהקשר הישראלי לא מדובר רק בבעיה תרבותית. ההיסטוריה מוכיחה שהזלזול בעולם החומרי והחתירה לעולמות רוחניים יכולים לשמש אמצעי יעיל לשטיפת מוח, בעיקר לכאלה שמתקשים להתמודד עם המציאות. עובדה זו מנוצלת היטב, לא רק על ידי מנהיגים אכזריים ואלימים של כיתות קטנות, אלא גם על ידי רבנים, העושים את הקבלה קרדום לחפור בו.

אולם הסכנה לחברה כולה מתגלה כאשר מנהיגים רוחניים נערצים, המזלזלים בנורמות ממוסדות, משתלטים על ציבורים רחבים. בארצות הברית תופעה כזאת עשויה להיתפש כתפנית היסטורית מדאיגה. במדינת ישראל מדובר בסכנה קיומית אמיתית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו