בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תסמונת הנסיגה החד-צדדית

39תגובות

כמה ממפקדי צה"ל שנהפכו לפוליטיקאים סובלים כנראה מתסמונת הנסיגה החד-צדדית. ייתכן שמדובר במאפיין של הלוך המחשבה הצבאי: בואו נגמור עם זה. נעשה משהו. נעשה כל דבר שהוא. נכון, במקרים מסוימים, כשהמטרה היא לצמצם הפסדים, זאת עשויה להיות אסטרטגיה נכונה. ואולם לעתים קרובות מדובר בדרך שגויה.

שניים ממנהיגינו הצבאיים המהוללים לקו בתסמונת הזאת. אחד מהם היה אריאל שרון, שהחליט לסגת חד-צדדית מגוש קטיף ולעקור בכוח 8,000 אזרחים ישראלים מבתיהם, מתוך ציפייה שהדבר יקל את בעיות הביטחון של ישראל ויקדם את תהליך השלום. השני הוא שר הביטחון אהוד ברק, שזה שנים מוכר כתומך בנסיגות חד-צדדיות. כל זאת מתוך ציפייה שבדרך זו ייפתרו בעיותינו, או ייבלם הצונאמי שחשב שהוא רואה מתהווה באופק.

ההזדמנות הראשונה שנקלעה בדרכו היתה בשנת 2000. אז, כראש הממשלה ושר הביטחון, החליט ברק על נסיגה חד-צדדית מרצועת הביטחון בדרום לבנון, נטש את בעל בריתנו צד"ל וקירב את הטרוריסטים של חיזבאללה ליישובי הצפון. ברק ציפה שצעד זה יהפוך את חיזבאללה מארגון טרור למפלגה פוליטית לבנונית, שתנטוש את מדיניות הפיגועים נגד ישראל, או שמתוך עמידה על הגבול הבינלאומי נצליח להרתיע את הארגון. זה לא עבד.

נסיגות חד-צדדיות יביאו את השלום או הטרור? בואו לדבר על זה בפייסבוק

אך הטעות לא גרמה לו לשנות מסלול. במעבר לפרדיגמה של "שטחים תמורת שלום" הציע לסורים את הגולן בציפייה שהם ירסנו את החיזבאללה. היום אפשר להחשיב את עצמנו בני מזל על כך שהתוכנית הזאת לא הושלמה. מסירת שטחים תמורת שלום היא צעד שאינו עובד, וגם לא הרתעה נגד ארגוני טרור.

חיזבאללה חגג את נסיגת ישראל, חיזק את אחיזתו בלבנון וצבר מאגר גדול של טילים, ששוגרו אל אוכלוסייה אזרחית במלחמת לבנון השנייה, שהיתה תוצאה ישירה של הנסיגה החד-צדדית. כיום מספר הטילים בידי חיזבאללה גדול בהרבה, והם מאיימים על כל שטח ישראל. ברצוננו אולי להאמין שביכולתנו להרתיע את הארגון מלשגרם, אך ליתר ביטחון אנו משקיעים משאבים עצומים בהכנת האזרחים לשיגור כזה. אם מאגר הטילים הזה לא יסולק, הם ישוגרו אל אזרחי ישראל בכל זמן שאיראן או חיזבאללה ימצאו לנכון.

אך ברק אינו יכול להשתחרר מרעיון הנסיגה החד-צדדית. כעת הוא מציע לשקול נסיגה חד-צדדית מיהודה ושומרון, מה שיציב את ריכוזי האוכלוסייה במרכז ישראל בטווח טילי הקסאם שישוגרו משם.

במשך השנים - בהדרגה, באופן בלתי מורגש כמעט - נגררו אזרחי ישראל לקו החזית בשעת מלחמה. נזנחה האסטרטגיה של דוד בן גוריון, הרואה בביטחון האוכלוסייה האזרחית חשיבות עליונה. זה קרה לראשונה בגבול הצפון, אחר כך ביישובי עוטף עזה, לאחר מכן בכל דרום הארץ, וכיום קיים מצב שבו כל אזרחי המדינה יהיו הקורבנות הראשונים במקרה של התקפת טילים או מלחמה כוללת.

במלחמת לבנון הראשונה ובמבצע חומת מגן באינתיפאדה השנייה הצליחה ישראל להביס את הטרור. אף על פי שהוכח כי ניתן למגר את הטרור, נהפכו ההרתעה, הנסיגה החד-צדדית ו"שטחים תמורת שלום" לאסטרטגיה הנבחרת, למרות חסרונותיהן. האסטרטגיות האלה מיושמות על גב האוכלוסייה האזרחית, שנהפכה כיום לשותפה שווה לצה"ל במלחמה נגד אויבי ישראל. הדברים לא היו אמורים להיות כך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו