בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תקלה במהלך שוד הקרקע

131תגובות

שם זך וטהור הוענק לחוק שמאפשר לגנוב קרקע מפלסטינים. חוק "ההסדרה". כאילו מדובר באיזו בוררות שבה צד א', להלן השודדים, יוכל לכפות על צד ב', להלן הנשדדים, לאפשר להם לגנוב את הקרקע שלהם, בתנאי שהנשדדים לא תבעו את רכושם במשך ארבע שנים ובתנאי שעל הקרקע כבר הוקמה שכונה שבה מתגוררים לפחות 20 משפחות שודדים. על פי "ההסדרה" הזאת, ייאלצו הנשדדים להסכים לפיצוי כספי שייקבע על ידי השודדים, או לקבל קרקע אחרת, שתוערך כשוות ערך על ידי שמאי שימונה מטעם ה"בורר".

על פי חוקי המאפיה, זהו חוק הוגן. אמנם נוסחו מצביע בבירור על כך שהמדינה מודה בגניבת הקרקע מבעליה הפלסטינים. במקרה הטוב, היא העבירה רכוש גנוב לקבוצת המתנחלים שמתגוררים על הקרקע מבלי לדווח להם שמדובר בשוד, במקרה הפחות טוב ידעו המתנחלים שהקרקע גנובה. בשני המקרים מאום לא נעשה בסתר. הכל נפרש בדיוני בג"ץ, שלא רק פסק שהקרקע איננה של המדינה או של המתנחלים, אלא אף הורה לעבריינים להחזיר את הרכוש לבעליו. מאפיה פחות הגונה, צריך להודות, לא היתה מציעה לשלם פיצוי לנשדדים. היא היתה דואגת שהתובעים לא היו מגיעים כלל לבית משפט. אבל קרתה תקלה, וצריך "להסדיר" אותה.

כדי לשלם את הוצאות ההסדר, בין אם מדובר בפיצוי לפלסטינים ובין אם בבניית בתים חלופיים למתנחלים, תלקט הממשלה ממסתרי קופתה את אותם עשרות מיליוני שקלים שהיו יכולים לשמש למטרות מניבות יותר. אבל לא בכך העניין. 50 או 60 מיליון השקלים שיעלה הטירוף הזה לא יעלו ולא יורידו יחסית למיליארדי השקלים שהושקעו בגולה היהודית בשטחים.

עוד כתבות בנושא

מראית העין של כיבוד החוק ושכבת הטיח של הגינות הפיצוי שבהן מתהדר החוק הן שמקוממות. לא רק שהן מסתירות תחתיהן את שכבת הרקב העבריינית שמאפיינת ארגון שהחוק או פסיקת בג"ץ אינם מאיימים עליו משום שבכוחו לחוקק חוקים משלו, גם נימוקיהם של מתנגדי החוק טובלים בבוץ. ראשית, הם טוענים, החוק עלול לפגוע במעמדה הבינלאומי של ישראל. ישראל, שממילא מבודדת בעולם בעיקר בשל מדיניות ההתנחלות שלה, עלולה עוד לעמוד לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג, וכאן כבר לא יעזרו חוקי הסדרה. משמע, הפרות החוק מותרות כל עוד אין חשש שגניבת הסוסים תעבור לערכאה בינלאומית שבה אין למדינת ישראל השפעה. שנית, וזה העיקר, החוק יפגע ב"מפעל ההתנחלות". זו טענה נכונה מבחינה מתמטית. אם תמורת כל בית שיפונה בגבעת האולפנה ייבנו 10 בתים, כפי שהבטיח ראש הממשלה, יהיה כאן רווח נקי למפעל ההתנחלות לעומת חוק ההסדרה. עדיין תהיה מחאה בינלאומית על הרחבת הבנייה בהתנחלויות, זו גם תהיה הפרה של התחייבות מדינית שלא להוסיף בתים בהתנחלויות, אבל על כך עוד לא הולכים להאג.

אין מדובר רק במתיחת גבולות העבריינות הנסבלת. פינוי גבעת האולפנה ומיגרון מעביר את תג הקורבן מהפלסטינים שאדמותיהם נשדדו, אל המתנחלים שייאלצו לוותר על שללם. כאילו שסילוק עוולה אחת לא רק מכפר על העוולה הקולוסאלית של עצם קיום ההתנחלויות בשטחים, אלא הופך אותן ללגיטימיות. אבל זוהי בדיוק העילה שבזכותה - אם החוק לא יעבור - יוכלו היום בנימין נתניהו, אהוד ברק, ואפילו אביגדור ליברמן ואלי ישי, להצטלם לתמונת מחזור של מצילי המדינה ומפעל ההתנחלות. הם אנשי ההיגיון הקר, השקולים, ההגונים והמהוגנים, שהצליחו לשכנע את המתנחלים שהם לא צריכים עוד להתעקש על חמישה-שישה בתים. שהרי הם, ולא אזרחי ישראל, קובעים את מעמדה הבינלאומי של ישראל; הם, ולא החוק, מכתיבים את הפוליטיקה הישראלית ואת דמותה של מדינת ישראל, והמשך הכיבוש הוא לכבודם ולא לשום מטרה אחרת. הם יצליחו היום לקבוע, שוב, ששוד לא מוצלח אחד איננו סיבה לפרק את הארגון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו