בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה שהשמאלני הטוב מסרב לראות

388תגובות

כל שמאלני טוב יודע, שבלי סיום הכיבוש לא יהיה פה צדק חברתי. שלל מקלדות כבר הושחתו בקריאה לקרוא לילדה בשמה ולחדול מהאמירה המעמעמת שהמחאה החברתית אינה פוליטית. נכון, בלי סיום הכיבוש לא יהיה תיקון בחברה הישראלית. אבל לא די בכך. רוב השמאלנים הטובים, שערים כל כך לעוולות הכיבוש, עיוורים לעוול אחר הצרוב בשורשי החברה שהוקמה כאן. עוול שבלי תיקונו לא יהיו פה שלום ולא חברה צודקת ולא חיים סבירים.

לרוב האנשים שמדובר בהם יש אותו צבע. והם לא מבינים למה יש עוד אנשים שדשים בעניין הזה של מזרחים ואשכנזים. חלק מהם מודים שפעם היתה אפליה, אבל חושבים שהיא נחלת העבר. ואותם אנשים עצמם לא מבינים בשום פנים ואופן למה מזרחים רבים, בעיקר משכבות מוחלשות, ממשיכים להפנות עורף לשמאל. מפלגות השמאל, או מה שנשאר מהן, אכן פועלות לא מעט לטובת עניים, מובטלים, נשים חד-הוריות וכו'. אז למה, למען השם, "הם" לא נוהרים אליהן? אולי בכלל מגיע "להם" השלטון הניאו-ליברלי האכזר הזה, שהרי "הם" מצביעים בעדו?

ככל שיימשכו ההכחשה, ההשכחה וההדחקה של ההיסטוריה הקרובה, ההיסטוריה של הציונות ובתוכה יחסם של יהודים אירופים ליהודים מזרחים, כך ירחק החלום של ארץ שאינה אוכלת יושביה. לא רק הנרטיב הפלסטיני ראוי להכרה, אלא גם הנרטיב המזרחי.

לא מעטים מראשי הציונות, החל בהרצל, חלמו על חברה אירופית שתוקם בארץ ישראל. רבים מהם התנשאו על יהודי המזרח ואף השמיעו אמירות גזעניות נגדם. תולדות הציונות רצופות הדרה, אפליה וגזענות נגד מזרחים. כך גם קליטתם של גלי העלייה עם הקמת המדינה. ההכרה הממסדית בכל זה חלקית, אם בכלל. משאבי התרבות הממשלתיים עדיין מופנים ברובם לתרבות מערבית אף שרוב האוכלוסייה אינה כזאת, כפי שהראה באחרונה דו"ח של קואליציית "לבי במזרח"; והפערים בין אשכנזים למזרחים בהכנסה, בהשכלה ועוד שרירים וקיימים גם היום.

האפליה כיום אמנם סמויה ומורכבת הרבה יותר, החברה עצמה מגוונת יותר, ובכל זאת, העובדות עומדות בעינן. אבל הרבה יותר קל לטייח את הדברים, בטענה שעברו שנים, מאשר להכיר בהם, להכניס אותם לנרטיב הישראלי המרכזי, לספרי ההיסטוריה והלימוד, לקיים תהליך עמוק של חשבון נפש ותיקון כן ואמיתי.

איך בעצם כל זה קורה? איך אנשים המחזיקים מעצמם נאורים נופלים בפח הזה, לוקים בעיוורון כזה? ובכן, נדמה שבמידת מה הם בסך הכל ממשיכי דרכם של כמה מאבות הציונות: כי כמו הרצון "להיפרד מהפלסטינים" לפי הטרמינולוגיה השגורה בקרב רבים כאן, גם אי-ההכרה במחיקת התרבות המזרחית מבטאת בעצם את אותו רצון ישן להיות אירופים. וזה לא יקרה: לא רק שרובנו לא באנו מאירופה, אנחנו גם לא חיים שם. גם אם קיבלו אותנו לאירוויזיון. ויתור על ההזיה של אדונים שבאו ליצור מזרח תיכון חדש הוא הכרחי להמשך החיים כאן.

ההכרה הזאת קשה מאוד, מפני שהיא כרוכה בוויתור על פריווילגיות. והיא עלולה להביא להבנה, שיסודות החברה שקמה כאן נגועים בגזענות מושרשת, גם פנים-יהודית. זו מחשבה מערערת, ואפשר להבין מדוע רבים כל כך מעדיפים להדחיק אותה ולהמשיך לקטר איך המזרחים האלה לא מבינים מה טוב בשבילם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו