בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תנו לצה"ל לנסר

45תגובות

הטיפול הממשלתי במשבר גבעת האולפנה מתחלק לשלושה חלקים. אחד מהם, שזכה לשם המכובס "חוק ההסדרה", עורר מהומה פוליטית, הצפויה לחלוף במהרה. על השני, ההבטחה הילדותית של בנימין נתניהו "לבנות עשרה בתים על כל בית שיפונה", כבר החלו להישפך תלי מלים, ובצדק. בעולם המבוגרים קשה לעכל תגובה ממסדית האמורה להעניש מישהו (הפלסטינים? שלום עכשיו? עו"ד מיכאל ספרד?) באמצעות הענשת ישראל, שהמשך בנייה ממזרח לגדר ומחוץ לגושי ההתיישבות מנוגד לחלוטין לאינטרסים שלה.

הדיון הוא רעיוני בעיקרו: קשה לחשוד בראש הממשלה, שאכן יצליח להוציא אל הפועל תוכנית בנייה מטופשת כזאת. מדובר כנראה בפרס ניחומים הצהרתי, מהסוג שנתניהו נוטה לשלוף בעודו נדחק לפינה בידי המתנחלים, כפי שקרה למשל אחרי רצח בני משפחת פוגל באיתמר.

מה שבאמת עשוי להיתפש כרגע מכונן בחבילת הצעדים הממשלתית הוא האלמנט השלישי. גם לו כבר הוענק בזריזות שם מנומס, אקדמי כמעט: "העתקה". במציאות מדובר בניסור. ניתוק פיסי מאדמת המריבה של חמישה בניינים גדולים והעברתם בשלמותם, על גבי צינורות, לקרקע כבושה אחרת. את הרעיון המזהיר הגה מזכיר הממשלה, צבי האוזר, חובב שימור שהיה מעורב בהזזת בתי הטמפלרים מהתוואי המורחב של רחוב קפלן בתל אביב.

היום שבו יחלו העבודות על המיזם הזה יהיה יום מיוחד. ראשית, יידרש כאן פלא הנדסי, כי בניגוד לבתי המושבה הטמפלרית בקריה, בנייני גבעת האולפנה הונחו על מדרון. כשמם כן הם - בתים שנבנו על גבעה. אבל זה כמובן לא העיקר. מה שיזמן הניסור הוא רגע צלול ומזוקק. סמל מושלם לאומה שאיבדה סופית את שפיות דעתה.

כבר הערכתי בעבר, כי לו היתה ברברה טוכמן מוסיפה פרק נוסף למהדורה מעודכנת של "מצעד האיוולת", הוא היה מוקדש להתנחלות הישראלית בשטחים הכבושים. איוולת, על פי ההיסטוריונית היהודייה הדגולה, היא פעולה עקבית ומתמשכת של ישות לאומית נגד האינטרס האסטרטגי המובהק שלה. או, בפשטות - מדינה המתעקשת לנסר את הענף שעליו היא יושבת. והנה, מתברר שתחת אימת המתנחלים אפשר לנסר גם עמודים. שאלתי השבוע שר בכיר, מי יישא בעלות המהלך המטורף הזה. "תקציב המדינה", השיב, "המדינה פישלה והמדינה תשלם". הוא גם הסביר, שאת העבודה יבצע קבלן של משרד הביטחון.

זה יהיה רגע ויזואלי מאוד, וזאת גדולתו הצפויה. תצלום אחד שיהיה שווה אלף מלים, או בעצם עשרות מיליוני שקלים. לא יהיה צורך להכביד עליו בהררי פרשנויות או במחאות קולניות, ומוטב דווקא ללוותו בשתיקה ולתת לתמונות לדבר. מסתתרת כאן גם אירוניה נהדרת. נתניהו ושריו המבוהלים קפצו על רעיון הניסור כדי להימנע בכל מחיר מ"התמונה הגורלית" - אותו חיזיון שאי אפשר לשאת - עליית בולדוזרים על בתים יהודיים. אלא שבמקומה הם יספקו לציבור הישראלי והעולמי תמונה מנצחת אחרת, מה שמכונה פוטו-אופ.

הזדמנות-הצילום הזאת עשויה להיות יומו הגדול של גוש המרכז-שמאל. לידה מחדש של מחנה מובס ומוכה, שנראה כי איבד לא רק את ייצוגו הפוליטי אלא גם את דרכו הרעיונית. לפתע לא יהיה נחוץ עוד להתקוטט על הקשר בין מונחים מופשטים כמו "כיבוש", "צדק חברתי" ו"סדר עדיפויות". הכל יהיה מונח שם לאור יום, על הצינורות. תנו לצה"ל לנסר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו