בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השלב הגרוטסקי של ההתנחלויות

162תגובות

פתאום כולם אומרים "אולפנה" במלעיל: שימו לב איך הישראלים אימצו באחרונה את הגיית המתנחלים. אבל גבעת האולפנה, במלרע או במלעיל, רחוקה מאוד מלבם: כשביקרתי בה השבוע היו רחובות השכונה שוממים מאדם. רק קומץ מודעות רמזו על הדרמה המתחוללת כביכול. ישראלים רבים לא היו מעולם בבית אל, גם לא יהיו בה. מוטב שכך. מותר גם להניח, שלרובם הפרשה אינה נוגעת באמת: יפנו, ינסרו, או ישדדו, למי אכפת.

גם קולות הזעקה של הקוזק הנגזל העולות מהמזרח הכבוש של המדינה לא באמת נוגעות ללב כאן. לא בכדי: חברי לסדרת הטלוויזיה "מחוברים", המתנחל חנוך דאום, עבר דירה באחרונה גם הוא, מאלון שבות לאלעזר. ושום אסון לא קרה, זולת בתו שדמעה לרגע על המעבר לביתה החדש, ככל ילד שהוריו מאלצים אותו לעבור דירה, ודאום שהלך לאיבוד לנוכח בעלי המלאכה שהתרוצצו בביתו החדש, ככל גבר שעובר דירה.

תושבי גבעת האולפנה צפויים, אולי, לגורל דומה, אבל אצלם ילווה המעבר בקריאות שבר. והעיקר, הוא יהיה על חשבון הציבור - וגם עובדה זו נתקלת באדישות מוחלטת. עשרות מיליונים לניסור? שיהיה. מחאה חברתית נגד כל העולם, הממשלה, הטייקונים, הריכוזיות ומחיר הקוטג'? לא כולל תקציבי ההתנחלויות. יש"ע זה שם - ולכאורה, רק לכאורה, מוטב שכך.

אלא שהאדישות הזאת היא שורש כל רע. היא שאיפשרה למתנחלים את הצלחתם המסחררת ואת מצג השווא, כאילו מדובר בקבוצת כוח שאין לעמוד בפניה. נמר הנייר שאג, מי לא יירא. אבל ראו זה פלא: כל אימת שמדינאי ישראלי ניסה באמת לאתגר את הנמר - הנייר נקרע לגזרים כלא היה, כפי שהיה בהצבעה אתמול. למרבה התמיהה, אין בכך די כדי לעמוד בפני הילוך האימים שלהם.

מפעל ההתנחלויות הגיע לשלב הגרוטסקי שלו, וגם זה אינו מצחיק (ולא מקומם) איש. בישראל הראשונה, זו של המתנחלים, הכסף נשפך כמו זבל; בישראל השנייה, זו של רוב הישראלים, הזבל הוא שנערם, ואיש אינו עושה את הקישור המתבקש. רוב מצוקות החברה בישראל השנייה אינן קיימות בישראל הראשונה, זו של המתנחלים, ואיש אינו שואל למה. לא מהגרים אפריקאים ולא אבטלה, לא עוני ולא קיפוח. אבל ישראל השנייה מקבלת הכל באדישות ובהכנעה, כי זהו בעיניה סדרו של עולם: גנבי אדמות וזייפני מסמכים שם - להעתקת בתיהם על חשבון המדינה, ובשיא החוצפה גם להתקרבנות; גנבי אדמות כאן - לכלא. שתי מדינות (ושתי מערכות חוק) לשני עמים. וגם זה עובר בשקט, אפילו אצל "בני האור", אלה הלוחמים נגד כל שחיתות, זולת זו, הגדולה מכולן.

רק בזכות האדישות הזאת יכול עכשיו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להצטייר כמנהיג השעה ואיש החוק, עוד רגע הוא יהיה גם איש המצפון והמוסר, זה שפעל נמרצות נגד "חוק ההסדרה", שמוטב היה שהתקבל אתמול. כמו ניסור הבתים, גם חוק החרפה הזה היה רק תורם לחשיפת האמת. תחתיה נקבל עכשיו עוד תעתוע של שמירת החוק ועוד כמה עשרות בתים חדשים על אדמה שהיא גנובה לא פחות מאדמת חארבי חסן, הבעלים של אדמת גבעת האולפנה, שבלאו הכי לא יורשה עוד לעולם להתקרב לאדמתו, גם כשתפונה מיושביה, אם תפונה.

האשם אינו במתנחלים. תפוס ככל יכולתך, הם תפסו ותופסים ככל יכולתם. האשם הוא במי שמעולם לא ניסו לעצור בעדם, הממשלה ויותר מכך הציבור. אם הוצאה של עשרות מיליוני שקלים עכשיו על העתקה מגוחכת של בתי גניבה אינה מוציאה רבבות ישראלים לרחובות, כי אז אין כאן מחאה חברתית. אם ישראל נותרת אדישה לנוכח השחיתות שנחשפה באולפנה, כי אז אין כאן מחנה של שומרי חוק. הנה, עובדה, אנחנו כבר הוגים "אולפנה" במלעיל, ממש כמו המתנחלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו