בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשהמחאה הופכת לקרקס

73תגובות

ביום ראשון שלאחר עצרת המחאה האחרונה הופץ בפייסבוק סרטון שצילמה "הטלוויזיה החברתית" מאחורי במת הנאומים בכיכר. בסרטון נראה ערן בריל, פעיל המחאה החברתית וממקימי בית העם בתל אביב, יורק בפרצוף של אלון-לי גרין, "קולגה למחאה". הסיבה: גרין מנע ממנהיגת מפלגת דע"ם אסמא אגבריה זחאלקה לנאום בעצרת כי לא הגישה בזמן את טקסט הנאום שלה לאישור המארגנים. גרין מתווכח וטוען שיש כללים ואומר "לא להשתמש בדמגוגיה אתי". בתגובה בריל יורק עליו וטוען, שגרין למעשה יורק על העם.

נשמע מוכר? כמובן. נשמע כמו יום רגיל בכנסת. וכמו בכנסת, באמת כבר לא חשוב מי צודק ומי טועה, או על מה היה הוויכוח מלכתחילה. כי כמו בכנסת הדבר היחידי שנשמע הוא רעש הוויכוח.

בכלל, הקיץ הזה הפייסבוק נראה ונשמע כמו "כנסת וירטואלית" של מנהיגי המחאה. מכלול הסטטוסים הזועמים הניטחים בין מחנות המוחים המפולגים לא היה מבייש לילה לבן במליאת הכנסת לפני פירוק/כינון קואליציה, עם חברי כנסת הצורחים שהאידיאולוגיה שלהם גדולה יותר.

יום אחרי שובה של המחאה לרחובות, ולמעשה גם בשבועות שקדמו לכך, גבר רעש הוויכוח של המארגנים על מהות המחאה עצמה. הפייסבוק, שרק לפני שנה שימש כלי מחבר, אסף אנשים והוציא אותם לרחובות, נהפך לבמה מלאת זעם של מנהיגים ותת-מנהיגים (קצת כמו לוביסטים), שלכל אחד מהם יש מחשב, אג'נדה שאתה טיפס על עץ גבוה, וכנראה גם מרשם לריטלין. כי רעש הריב המקוון נמשך בכל שעות היום והלילה, עד שלא נשאר בו מקום לשום מטרה.

המטרה לא היתה ברורה מלכתחילה לאנשים שצעדו בשנה שעברה, אבל אז היה הכל עוד חדש ושמח. היו הופעות מוסיקליות. היה כיבוד. השנה זה כבר לא מספק, וכעת נראה כי האפשרות להסכים על מטרה - כל מטרה שהיא - אבדה במאבקי אגו של סטטוסים, צרחות מקוונות וטוקבקים מתנגחים של ילדי האוהלים.

טענת מנהיגי המחאה, שמושגים כמו מפלגתיות או שמאל וימין הם ארכאיים והעם עייף מהם, היא אולי נכונה, אבל למרבה הצער לא הופנמה אצל מי שטען אותה - קם הטיעון על יוצרו, וכעת מארגני המחאה מעייפים את כולנו בסטטוסים בנוסח "ניקיון המחאה חשוב מעל הכל", או "אג'נדה פוליטית היא אג'נדה בזויה", או "רווחה, אבל כזאת שכולם יכולים להתחבר אליה, ומי שלא - שיוריד את החולצה וילך הביתה בבקשה". וכל זה בדציבלים גבוהים ובצרחות בסטייל של פוליטיקאים מן השורה במליאה, שם על פי רוב שום דבר לא זז - רק מתווכחים.

לפני כחודש כתבתי, שלמחאה לא פוליטית אין סיכוי להצליח כי מחאה לא פוליטית היא לא מחאה. מתברר שטעיתי. המחאה אכן נהפכה לפוליטית - היא נהפכה למלחמה פוליטית ילדותית, הניטשת כביכול מאחורי הקלעים אך למעשה לעיני כל. בשביל קרקס פוליטי שכזה באמת אין צורך לצאת לרחוב בחום יולי-אוגוסט. כל מה שצריך הוא שלט-רחוק, טלוויזיה וערוץ הכנסת. בפגרה יש שם יופי של שידורים חוזרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו