בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

והשלום ינוח על משכבו בשלום

6תגובות

שבוע לאחר שהשבועון "טיים" העניק לבנימין נתניהו את המלוכה (King Bibi), ובכתבת שער הציג עורכו, ריצ'רד סטנגל, את השאלה: האם נתניהו יעשה מלחמה או ישיג שלום? שאל תומאס פרידמן מ"ניו יורק טיימס" שאלה דומה: "קינג ביבי חזק, אך האם הוא רוצה לעשות היסטוריה?". לרגע היה נדמה שמשק כנפי ההיסטוריה, המחבבת כנראה עיתונות אמריקאית, יישמע בחוצות ירושלים. במקומו קיבלנו קולות ניסור וזעקות שבר של המתנחלים ושדולתם נגד שלטון החוק. בקואליציה רבת הקצוות שטווה נתניהו - העילה למאמרי סטנגל ופרידמן - תמיד יימצא השר/הח"כ שיחשוש לכהונתו או למעמדו, ויראה ב"אולפנה" זו או אחרת את סלע קיומנו. במערכה השנייה ישתחרר רפלקס מוסרי ופרקטי אצל שניים-שלושה שרים (אחד מהם יהיה תמיד אהוד ברק), ו"חוק ההסדרה" או חוק אחר דומה לו יידחה. במערכה השלישית ייבנו מאות בתים חדשים בשומרון. והשלום ינוח על משכבו בשלום.

פרידמן מציין במאמרו כמה גורמים המסייעים לנתניהו "העומד בפני פיתוי עצום לא לעשות דבר": המתח בין החמאס לרשות הפלסטינית, השיפור הכלכלי בגדה, השקט הביטחוני והבחירות בארצות הברית - המשתיקות כל ביקורת של וושינגטון על ההתנחלויות, וגם - "מחנה השלום הישראלי שנפח את נשמתו". בטענה זו גלומות שתי הנחות: "מחנה השלום" היה גורם פוליטי מובחן, ולפיכך ניתן לקבוע את נסיבות ומועד פטירתו. האם זה פשוט כל כך? האם "מחנה השלום" ו"השמאל" היו ישויות נפרדות? אלה אינן שאלות של מה בכך. גם לא השאלה האם יצחק רבין היה מנהיג מחנה השלום הישראלי, וכמוהו גם אהוד ברק ואהוד אולמרט. ואם מתקיימת הבחנה בין השמאל למחנה השלום, האם דן מרידור ושאול מופז, ואחרים המכירים בכורח להיפרד מהשטחים, האם הם נמנים עם מחנה השלום?

את השיעור הפוליטי הראשון שלי עברתי עם "מוקד" בבחירות 73', לאחר מלחמת יום הכיפורים. "מוקד" היונית זכתה ב-22,147 קולות, 1.4% מקולות המצביעים. זאת היתה תבוסה מאלפת. בפוליטיקה, למדתי אז, הכל אפשרי עד שסופרים את הקולות. מפ"ם, מפלגת השמאל הציוני הגדולה בישראל, לא ניהלה את מערכת הבחירות נגד גולדה מאיר, משה דיין והקונצפציה שגרסה כי "מצבנו מעולם לא היה טוב יותר". היא לחמה במאיר פעיל, קצין נערץ, שקרא להקמת מדינה פלסטינית בשטחים הכבושים, שיפונו תמורת הסכם. פעיל עמד בראש "מוקד" והיה יותר מפ"מניק מכל מפ"מניק. באין הסדר, טען, תהיה מלחמה. בחלוף חודשים אחדים הבנו כי גם בוחרי השמאל העדיפו לאטום אוזניהם לנבואת זעם בדבר הידרדרות למלחמה. באחד מדיוני "איפה טעינו?" שלאחר הבחירות, הציע עמוס עוז תשובה פשוטה: המצביעים לא האמינו לנו לפני המלחמה, וכעסו עלינו (כי צדקנו) אחריה.

"מה שהפיל את מחנה השלום הישראלי", אומר עוז עתה, "היתה הנסיגה מעזה. במשך שנים טען השמאל כי אם נצא מהשטחים 'יהיה בסדר', והנה יצאנו מהשטחים ולא היה בסדר". ההיסטוריון, פרופ' זאב צחור, דוחה את דברי פרידמן כי מחנה השלום הישראלי "נפח את נשמתו". "הרוח אכן יצאה ממפרשיו", הוא אומר, "אך הוא לא הרים את ידיו". צחור תולה את האשם ביאסר ערפאת: "גם לאחר שקיזזתי מהשיח כי מדובר בסוס ורוכבו, בכובש ונכבש, הפרטנר הפלסטיני יצר תחושה כי הוא מאחז את עינינו ואינו הוגן, והשאיר אותנו מדממים".

פרופ' אבישי מרגלית אומר כי אם ב-2009 גם ברק היה מסרב להצטרף לממשלת נתניהו, ייתכן שפרידמן לא היה מדבר על מות מחנה השלום כאחד הגורמים המפתים את נתניהו לא לעשות דבר. אך מרגלית אינו רואה בברק חלק ממחנה השלום, ואינו מאמין כי פני נתניהו להסדר. כי "מי שאינו נדרש לשאלת הכיבוש, אינו נדרש לשאלה הגדולה, ואין לו ולא יהיה לו חלק בתהליך שלום או במחנה השלום". הלקח שעל תנועת המחאה הנוכחית לאמץ, אומר מרגלית, הוא ש"צריך להיות מעשיים - לשקוד על ארגון והקמת מפלגה. נתניהו לא עמד בראש סיעה של 11 ח"כים? וברלוסקוני לא נראה כמלך איטליה?"

פרופ' יגאל עילם דוחה את קביעתו של פרידמן: "אני לא מאמין בהיעלמות ובהתנדפות", הוא אומר. "אזורי בצורת, כשפוקד אותם שיטפון, לפתע הכל בהם שב לתחייה, הצמחייה מלבלבת ואפילו חיים שנדמה שנכחדו, חוזרים ומופיעים. זו בעיני הדוגמה הנכונה. אך כשאני עושה את החשבון ההיסטורי איני תולה את יהבי בשינוי מבפנים. נתניהו והימין אינם רוצים בכך, ועל השמאל קשה לבנות. אבל השינוי יבוא. בעוד שלוש או חמש שנים, לאחר שהאקדמיה הישראלית תוחרם, ותוצרת ישראלית תוחרם ובסיסה הכלכלי של ישראל יתערער. את זה הבורגנות הישראלית לא תסבול". עילם אינו מייחל לכך אלא צופה פני באות. בינתיים הוא מחייב הקמת גוש אזרחי-דמוקרטי-ישראלי, שיקלוט את הברקים ואחרי סערה ושיטפון יחזיר למחנה השלום חיים וכוח.

ובינתיים ינוח השלום על משכבו בשלום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו