בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרו ורבו, ולכו לעזאזל

120תגובות

גופו של החרדתי נטוע בהווה, אבל לבו ומחשבותיו תמיד מפליגים קדימה, לעתיד קטסטרופלי. כך מדינת ישראל, הלוקה מילדותה המוקדמת בסיוטים ובבלהות בכיכובו של השד הדמוגרפי, סופרת וממפה בקדחתנות ובפחד גדול את קצב הילודה "שלנו" מול זה "שלהם". בשנתה ובערותה היא חולמת: עשרות מיליוני ערבים טורפים את בניה; על כל ילד יהודי קמים ארבעה בריוני קשקשים גויים. איך נשרוד, מה נעשה בתגובה? נביא ילדים, כי ילדים זה שמחה. "אשה יהודייה היולדת פחות מארבעה ילדים מועלת בשליחותה היהודית", אמר דוד בן גוריון. אמירתו מתמצתת את חשיבות ההולדה בעיני הציבור הישראלי, ואת האמביציה הלאומית שהיא מצליחה לייצר.

האמביציה הזאת ממקמת את ישראל כאחת המדינות הוולדניות בעולם המערבי וכשיאנית בתחום טיפולי הפוריות. בידיעה שפירסם השבוע דן אבן ב"הארץ" צוין שמדי שנה נערכות בישראל קרוב ל-35 אלף הפריות חוץ גופיות - השיעור הגבוה בעולם ביחס לאוכלוסייה. שיעור זה נגזר ממדיניות המימון הרחבה שנוקטת ישראל, לפיה כל אשה עד גיל 45 זכאית למספר בלתי מוגבל של מחזורי טיפול עד ללידת שני ילדים. המשמעות הכלכלית של מדיניות זו היא השקעה של מאות מיליוני שקלים בשנה, לצורך טיפולי פוריות מסוגים שונים, תרופות ובדיקות, מענקי לידה ועוד.

כעת, לפי הידיעה הנ"ל, מנסה המדינה אף לטייב את השקעתה: במשרד הבריאות שוקלים להפעיל תוכנית להגבלת מחזורי הטיפולים בקרב נשים מעל גיל 43, שהן בעלות סיכויים נמוכים משמעותית להיכנס להריון. הכסף שייחסך יועבר לטיפולים בנשים צעירות יותר, שזכאותן למחזורי טיפול בלתי מוגבלים תורחב עד לילד השלישי. במלים אחרות, מדינת ישראל נותנת לרופאיה צ'ק פתוח ותנאים מועדפים כדי שיצליחו להשיג כמה שיותר הריונות.

אפשר היה לפרש את המדיניות הנדיבה הזאת כערבות סוציאלית יפה לאזרחי ישראל הכמהים לילדים. אפשר היה - אך לא. זאת, מכיוון שהמדינה הדואגת, המטפלת, והמממנת את פוריות נשותיה - היא אותה מדינה שהרפואה הציבורית בה גוססת, ואזרחיה מתים בחדרי המיון כתוצאה ממחסור חמור ברופאים ובמיטות אשפוז; זו אותה מדינה שבה מתו בשנת 2010 כ-1,500 חולים מזיהומים שנבעו מצפיפות במחלקות בתי החולים, ושאינה מצליחה להקים בית חולים ציבורי נוסף שאין בו שירותי רפואה פרטיים, הנמצאים מעבר להישג ידם של רוב האזרחים. זו אותה מדינה שבה גן ילדים עולה אלפי שקלים בחודש, ומחירי המזון גבוהים בעשרות אחוזים מבמדינות אחרות; אותה מדינה שמפקירה את זקניה חסרי הממון ואת צעיריה, שאינם יכולים לרכוש בה מוצר בסיסי כמו דיור בלא הון משפחתי משמעותי.

כשמעמידים את ההשקעה הגדולה בתחום הפיריון אל מול ההזנחה ביתר תחומי הבריאות והרווחה, קשה שלא להגיע למסקנה העגומה: ישראל עושה כל שביכולתה כדי להביא את ילדיה לעולם, אולם מרגע שהם נולדים, היא מתנערת מהם, ומושכת את ידיה מהבטחת קיומם ואיכות חייהם. היגיון בכך אין, אולי משום שמדובר בפעולות היסטריות שנובעות מחוסר ביטחון קיומי. אלף ואחת בעיות חברתיות אינן משתוות עדיין לתזוזה קלה בטבלאות הילודה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו