בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

1,216 קורבנות שווא

216תגובות

וזאת הבטחתי ליועץ המשפטי: ביתי ריק ממסמכים סודיים, יצאתי עירום מ-33 שנה של השתתפות בכל פורום ביטחון. אך ראשי מלא זיכרונות, שעליהם לא תוכל להגיש נגדי כתב אישום, ואולי כן.

"ההרוגים, כלום הספיקו ללקק את פצעיהם? האם זוכרים מי הרגם?" (ויסלבה שימבורסקה). לא המתים יזכרו, החיים זוכרים בשמם. לא נשכח את מלחמת הסרק, לפני 30 שנה, שהפילה 1,216 קורבנות שווא. תדע כל אם עברייה, יידע כל אב: בראשם של מי דמיהם, ויש להם דמים.

בראשו של מנחם בגין. מלכתחילה לא התאים לתפקידו בגלל קשריו הרופפים עם המציאות. כל חייו היטלטל בין גלי מניה ודפרסיה, עד שטבע. מוטב היה לו ולנו שייבחר לנשיא, שכל דבר תמוה ומופרך מפיו נחשב לו לחזון. "מלחמת ברירה", כך הגדיר את מלחמת לבנון, רק להרוגים לא הותיר ברירה. "מרגישים פה אוויר פסגות, אלוה", אמר לשר הביטחון שלו כשנחת במסוקו על הדם, בבופור, עוד קרב מיותר במלחמה עקרה. זה מה שהיה לו לומר, לפני שנפנה ללוחמים ההמומים: "האם היו להם מכונות ירייה?"

ובראשו של אריאל שרון, הדם. הוא שחרש שנה שלמה את מזימת המלחמה, ובנה אותה על אדני רמייה. הרי מראשיתה לא נועדה ל-40 קילומטר ול-48 שעות, אבל זה מה שמכרו לעם ולנציגיו. משחר נעורים גילה שרון התנגדות עקרונית לאמירת אמת, והפך תעתועים לדרך חיים; הוא הגיע רחוק. מאז נרדם, מתעוררת ישראל למציאות שונה, המקצרת את המרחק בין ירושלים להאג.

ובראשו של רפאל איתן - האריק הקטן, ששכח לסגור את הדלת על שקריו. פעם, בימי הלחימה, נתן לי מרדכי גור טרמפ, ואני העליתי באוזניו את האפשרות שרפול נוטה לאי דיוק. ומוטה סיפר: "כשהייתי רמטכ"ל והוא היה אלוף פיקוד צפון נתתי פקודת קבע: אסור לפתוח באש על סמך דיווחי האלוף בלבד. חייבים לקבל אימות ממקור נוסף".

היה הבדל בין שרון לאיתן. אריק היה מתוחכם, לא תתפוס אותו ב"ידיים אדומות". זה האיש שנולד עם פרוטוקול ביד, תמיד מתועד וממוסמך: "לא דיווחתי לכם בזמן? אתם לא מתביישים? טוב שרושמים כאן כל מלה". ואילו רפול היה אינפנטיל, השקרים נמרחו על פניו כעל פני ילד שהתנפל על גלידה. יותר משסמך על מסמכים, סמך על ארשתו האיכרית-חיילית, צרובת רוחות ושמש, המעוררת אמון מעצם טבעה. שניהם יחדיו, עורב וזרזיר, הונו מדינה שלמה, שכל כך רצתה ללכת אחריהם שבי ושולל.

וגם בראשו של שמעון פרס, הדם, שהיה אז ראש האופוזיציה ומעל בתפקידו. הוא וחבריו - "חברינו" - ידעו מבעוד ימים רבים לאן הפנים מועדות, עד לתוככי ביירות, והתנגדו בתוקף. אך עד מהרה עלו כצאן על הקרון של שרון, כי מעולם לא היו ערוכים לצעידה בניגוד לכיוון התנועה; הם מפחדים להידרס. וכך, כל מי שהיה שותף לאשמת שרון בשומרון, השתתף גם באשמת לבנון.

ככה פותחים אצלנו במלחמה ונותנים לה שם בדוי, ככה מנהלים אותה, ככה נופלים גיבורים בעל כורחם שהופקרו; פחד "אלוה". כאשר יתפזר העשן הרעיל, לאחר מלחמת הברירה הבאה, יגיחו מחרחריה מהמקלט האטומי שלהם ויאמרו: "אחח, מחיה נפשות, אוויר הרים צלול כיין"; ואיש לא יאמר - "איני יכול עוד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו